תמיד הייתי קצת מרדנית (לטענת הוריי עד גיל 12 הייתי מלאך, ומאז אני בעיקר מאתגרת...) וכחלק מזה ניסיתי לברוח מתבניות חברתיות מקובלות, עד שהבנתי שהניסיון הזה כבר הופך בעצמו לתבנית, אי אפשר להתחמק מזה - חלק מהיותנו בני אדם הוא להיות שבויים בתוך המון תבניות. הכוונה שלי בתבניות היא לדפוסי התנהגות, הרגלים, עקרונות והשקפות חיים.
בשנים האחרונות הכנסתי את חיי לתוך תבנית שהיתה רלוונטית מאוד להתפתחות שלי כאדם וכמטפלת. ועכשיו פתאום גיליתי שחלק גדול מהתבנית כבר לא רלוונטי, נכנסתי לתוך שיגרה שמכוונת לעתיד שהסביבה מצפה ממני לממש יותר ממני. ייתכן שבסופו של דבר אגלה שזהו כן העתיד אליו אני מייחלת, אבל הדרך לשם חייבת להיות שלי ומשהו חייב להשתנות.
אבל עכשיו? בגילי המופלג? מאיפה מתחילים כדי לשנות?
התבניות מגנות עליי - הן שומרות על איזושהי וודאות, וכשהן לא באמת שלי, הן נותנות אשליה של הסרת אחריות, ככה שממש קשה לוותר עליהן, מכיוון שלהרפות ממשהו שכבר הפך לאמונה שהוא הכי טוב עבורי יכול להרגיש כמו לוותר על חלק ממני.
התבנית ממכרת.
אבל אני חושבת שהצורך בשינוי תבניתי מראה על תנועה חיובית בחיים, אנחנו גדלים ומתבגרים ואיתנו משתנים הצרכים שלנו. תבנית מנוגדת לצורך תעורר תסכול וחוסר סיפוק.
למשל במצב שבו נכנס לחיי דבר שהצבתי כמטרה, אבל למרות נוכחותו אני לא מצליחה להגיע לסיפוק, אז לאחר מספר פעמים בהן אאשים את הדבר או הסביבה בקשיים שלי ואת עצמי בכישלון, כדאי אולי להבין שהבעיה אינה אני או הסביבה (אפילו אם הסביבה היתה ממש לא בסדר...) הבעיה היא התבנית שלא מתאימה.
דוגמה טובה לתבנית לא מתאימה בחיי הייתה לימודים. מעולם לא נהניתי ללמוד, תמיד עשיתי את המינימום הנדרש, תוך השתעממות בלתי נלאית שלוותה בתחושת כישלון. עד שהתחלתי ללמוד רפואה סינית, ולמרות כל השנים שחלפו מאז, ההתרגשות שלי, אם מרכישת ידע נוסף או מטיפול ועזרה לאנשים, רק מתעצמת.
אני ואני ואני - איך התבנית מתקשרת לרפואה הסינית?
עצם ההגעה לטיפול הוא כבר שינוי תבנית כלשהי, אבל אני נתקלת לא מעט בקושי של המטופלים בשינוייים היותר יומיומיים, כמו תזונה ופעילות גופנית. פתאום יש צורך לחשוב לפני שעושים פעולה אוטומטית (כמו לאכול מנת שווארמה עם צ'יפס) אנחנו מוותרים על יצירתיות בדברים הקטנים בחיים וחבל. אבל אל דאגה, במהלך הטיפול השינוי הופך להיות קל יותר. עוד מעט אסביר איך ולמה.
ניסיתי לתרגם את התבנית לפילוסופיה הסינית, אבל זהו עניין כל כך מורכב, שכנראה מכיל את כל הפילוסופיה בתוכו, לכן אתמקד בדבר שגורם לנו בד"כ לרצות בשינוי - התסכול וחוסר הסיפוק.
ברפואה הסינית מדובר על 12 איברים פנימיים, המחולקים לשישה זוגות של איברי יאנג ואיברי יין ולכל זוג איברים יש את ההשלכה הנפשית. מצב נפשי יכול להשפיע על מצב פיזי ולהפך, זהו מקרה הביצה והתרנגולת - לא ממש משנה מי בא קודם, מכיוון שהטיפול הסיני תמיד מבוסס על האספקט הפיזי - על ידי צמחים ודיקור. לעתים שילוב של דיבור על הבעיה חשוב (ישנם מקרים שהוא יקשה על האדם עוד יותר), אבל את זה אני משאירה לאנשי מקצוע אחרים שהתמחו בכך.
האיברים בגוף מייצרים שבעה רגשות: כעס; אושר; חשיבה; חרדה; עצב; פחד; שוק. כל אחד מהרגשות האלה (אין הפרדה בין מחשבה לרגש) משקף את מצב האיברים השונים. אם אחד מהרגשות האלה הופך להיות מוקצן או אלים, הוא יפגע בתפקוד האיברים הפנימיים (במונחים של הרפואה הסינית ולא המערבית כמובן!).
הכבד הוא זה שמייצר את הכעס, לכן התסכול מרצונות לא ממומשים משויך אליו. הוא שולט בזרימת צ'י ודם בגוף לכיוונים הנכונים, וזהו תפקידו גם באספקט הנפשי - שליטה על היכולת לתכנן את החיים לכיוונים הנכונים. בעיה בזרימת הכבד יכולה לגרום לנו להתכוונן לעבר מטרות לא מדויקות לנו או להוביל לחוסר יכולת למציאת כיוון בחיים.
כיס המרה, בן זוגו היאנגי של הכבד, כמו ברפואה המערבית אחראי על שחרור מרה בזמן עיכול מזון, ובאספקט הנפשי הוא אחראי על קבלת החלטות והוצאה לפועל של תכניות הכבד, כיס מרה חזק מייצר אומץ ויכולת ליזום ולבצע שינוי. בעיה באחד מתפקודי כיס המרה תוביל לחוסר החלטיות, חוסר מוטיבציה לשינוי או לקבלת החלטות לא נכונות.
ואם הנפש שלכם לא צועקת מספיק חזק בכדי שתשימו לב לצורך בשינוי, הגוף כבר ייתן אותותיו במגוון רחב של סימפטומים, שהשכיחים יותר מבינהם הם מיגרנות, כאבי צוואר וגב, צרבות, בעיות עיכול, ואצל נשים גם בעיות שונות באזור הוגינלי.
במקרים רבים צריך להניע משהו מבפנים כדי לפעול ולשחרר, בעיקר במצבים שיש הבנה וראיית הבעיה ללא יכולת לפעול. לא רק על פי ניסיוני עם מטופלים אני יכולה להעיד על כך, אלא גם על עצמי, שאמנם לאירועי החיים הייתה השפעה לא מועטה ו"נפלו המון אסימונים", אבל הטיפול שהתחלתי בדיקור נתן לי את הדחיפה לפעול לשינוי.
התבניות משמשות מטרה ויעד לחיים ולסיפוק הצרכים היומיומיים והגדולים יותר. הן חשובות, אבל חשוב גם לרענן אותן מדי פעם, רק כדי להרגיש שאנחנו באמת חיים :)
