עשיתי זאת!
אחרי כמה ימים שבהם בחרתי צבעים, שסביר להניח שישתנו עוד כמה פעמים, וחשבתי על מילים - הנה אני כאן!
כבר זמן רב שאני מסרבת להיכנע ללחצים הסביבתיים ("את חייבת אתר, או לפחות דף בפייסבוק"), זה פשוט לא בשבילי, אני מהדור הישן - שיווק מפה לאוזן זה הכי טוב שיש. אבל כשהבקשות החלו להגיע ממטופלות הבנתי שאולי הגיע הזמן להתעלות על הקשיים וכפשרה החלטתי לכתוב בלוג, בתקווה שיאפשר לכם להכיר אותי באופן מעט יותר אישי מאשר באתר מעוצב היטב, כך שאעשה כל מאמץ לשתף אתכם במידע מקצועי המשולב באישי.
אז אתחיל מההתחלה:
את הרפואה הסינית גיליתי בגיל 25 כחלק ממסגרת לימודי נטורופתיה. רק חודשיים נדרשו לי להבין שסוף סוף, לאחר חיפוש יסודי למדי בארץ ובעולם, מצאתי את מקומי, ומבלי להניד עפעף עברתי מיד ללימודי הרפואה הסינית ומאותו הרגע אישיותי ואיתה גם חיי החלו להתעצב ולהתייצב.
במהלך שנות הלימודים ברידמן הייתי משוכנעת שאתמחה ברפואת ילדים, גם הייתי משוכנעת שצמחים יהיו דרך הטיפול העיקרית אצלי בקליניקה, אבל משהו בשהות בסין במהלך הסטאז' שינה את דרכי - הדיקור הפך לחלק בלתי נפרד מהטיפול (במקרים רבים אפילו המרכזי) והחלטתי להתמקד בבעיות גינקולוגיות, שזה כולל כל תופעה כמעט שמפריעה לאישה, מבעיות סביב ובמהלך הוסת, אי פריון ודלקות בנרתיק ועד לתופעות גיל המעבר.
לפני כשלוש שנים, התמזל מזלי להכיר את ד"ר ליאורה אברמוב, אשר בפגישה עמה הוחלט על שיתוף פעולה בינינו בטיפול בדלקת מבוא העריה (וסטיבוליטיס). עד היום טיפלתי בעשרות מקרים וברובו הגדול של המקרים הסתמן שיפור. בהמשך אקדיש רשומה נפרדת לנושא זה.
וההתמחות בילדים? בקרוב מאוד אפנה לכך מקום ואירשם ללימודי המשך.
ובינתיים, הדרך הסינית כבר הפכה אצלי לאורח חיים - שיניתי את התזונה, נדקרתי אין ספור פעמים, לקחתי פורמולות צמחים, הפסקתי לעשן, התמכרתי ליוגה. ולא, אני ממש לא סמל הבריאות, אני גם לא מאמינה שקיים סמל מסוים. כבר ברור לי שמאבקים כמעט בלתי אפשריים (כמו למשל המאבק נגד אספקת שוקולד לדמי) גורמים לתסכולים, שעל פי הרפואה הסינית מזיקים הרבה יותר מכמה קוביות שוקולד. לכן אני מעדיפה לשאוף לאיזון, שכמו כל דבר ברפואה הסינית, הוא יחסי ואינדיבידואלי, אבל על זה בוודאי ארחיב בהמשך.
זו היתה תמצית העשור (טיפה יותר - אבל מי סופר?) האחרון שלי
להתראות בקרוב :))
