23.7.12

השינוי

אחת השאלות הראשונות שנשאל כל מי שלא צורך חלבון מן החי היא "אז מאיפה אתם מקבלים חלבון וסידן?"
התשובה מאוד פשוטה - מכל שאר המזונות (האמיתיים, אם אתם שואלים אותי:))


מאז ומתמיד אומרים לנו שבלי סידן יתפוררו לנו העצמות והשיניים ושסידן יש רק בחלב.
כפי שהסברתי בפוסט הקודם - זו אמת, אבל חלקית.

גם בפוסט הזה הסתמכתי על אותם המקורות מהפוסט הקודם, שהם האמינים ביותר בעיניי, בשל חוסר השייכות שלהם לאחד מתאגידי המזון - חוקרי האוניברסיטאות הרווארד, קורנל ואוקספורד.

אז מה זה בכלל סידן?
זהו מינרל שתפקידיו העיקריים הם בניית עצמות ושיניים, סיוע בתהליך קרישת הדם, וויסות קצב הלב והעברת מסרים עצביים. 99% מהסידן נמצא בעצמות ובשיניים והאחוז הנותר נמצא בדם וברקמות השונות.
הגוף מקבל סידן בשתי דרכים:
האחת מהמזון והשניה מהעצמות עצמן - בחוסר של סידן ברקמות ובדם, הגוף משאיל סידן מהעצמות בתקווה שבהמשך החוסר יתמלא, מה שלא קורה בד"כ.

סידן אפשר למצוא בירקות עליים ירוקים ובסוגים שונים של שעועית יבשה.

נכון שצריכת סידן על בסיס יומיומי חשובה לבריאות העצם ולמניעת אוסטאופורוזיס, אבל בלי פעילות גופנית, וכמות מספקת של הויטמינים K ו D, כנראה שתצטרכו לסמוך בעיקר על הגנים שירשתם.

פעילות גופנית - שרירים חזקים לוחצים על העצמות וכך שומרים ואפילו מעלים את רמת הצפיפות שלהן ובנוסף, שרירים חזקים מחזיקים טוב יותר את הגוף וכך מונעים נפילות ואיתן שברים של עצמות.
אז חשוב לחזק כל שריר סביב כל עצם בגוף (יוגה כבר אמרתי?)

לויטמין D יש תפקיד חשוב בשמירה על בריאות העצם, הגוף שלנו מייצר את הויטמין בזמן חשיפה לשמש, אבל מכיוון שהיום רובינו לא נחשפים לשמש (ואם כן אז עם מקדם הגנה שחוסם את ייצור הויטמין), ההמלצה היא לקחת תוספים של הויטמין.
(וכפי שכתבתי בפוסט הקודם, אמנם הוא נמצא בחלב אבל כדי להגיע לכמות הנדרשת יש לצרוך כמות גדולה מדי של מוצרי חלב שמעלה את הסיכון למחלות אחרות).

גם ויטמין K משפיע על צפיפות העצם וגם הוא נמצא בירקות עליים ירוקים (מקבלים שניים באחד!). עפ"י חוקרי הארווארד מנה אחת של בורוקולי ביום מספקת לגוף את הכמות שהוא צריך.

ויטמין A (רטינול) נוטה להשאיל סידן מהעצם ולהפריע לתפקוד של ויטמין D, כך שכדאי להמעיט בצריכתו - הוא קיים במוצרי חלב, חטיפי אנרגיה, דגני בוקר ומולטיויטמינים.

מכיוון שההסבר על סידן יצא יחסית קצר, אני מרשה לעצמי להוסיף קצת על חלבונים, שחשובים גם למצמצמים במוצרי חלב וגם למצמצמים בבשר, דגים וביצים.

אפילו שכולנו מבינים שהוא בעל חשיבות מאוד גבוהה, קיים מעט מאוד מידע על חלבון, וחלק ממידע זה הוא ההמלצות לצריכה היומית שהן 0.8 גרם על כל ק"ג בגוף, כלומר, אדם ששוקל 60 ק"ג צריך לאכול 48 גרם חלבון ביום.

מחסור בחלבון יכול לגרום לאיבוד מסת שרירים, בעיות בגדילה, חולשה של מערכת החיסון, חולשה של הלב ומערכת הנשימה ובמקרים קיצוניים - מוות.

חלבון מלא מכיל את כל חומצות האמינו הנדרשות לבניית חלבון חדש. חלבון מן החי הוא חלבון מלא, בעוד שחלבון מהצומח אינו מלא, כך שנדרש לאכול מספר סוגים שלו בכל יום כדי לקבל את כל חומצות האמינו הנדרשות.

נכון שבנתח סטייק ששוקל 160 גרם יש 40 גרם של חלבון מלא, שזו כמעט הכמות היומית הנדרשת, אבל יחד איתו תקבלו גם 38 גרם שומן ש-14 מהם שומן רווי, וזה יותר מ-60% מעל הכמות המומלצת ליום.
אז אני לא סגורה על הערך שיש לכל החלבון המלא הזה, אם הוא גורם לגוף להתמלא בשומנים שסותמים לו את העורקים.

מה שחשוב הוא המכלול ולא בידוד של החומרים.

עפ"י חוקרי הרווארד, חלבון צמחי שנמצא בקטניות (שעועית יבשה, עדשים וכו'), דגנים מלאים ואגוזים הוא בחירה מצוינת ובנוסף, חלבון זה יספק ויטמינים, מינרלים וסיבים בריאים.

ד"ר קמפבל (אוניברסיטת קורנל), מחבר הספר "מחקר סין" סיכם את זה במשפט אחד - אכלו כאוות נפשכם ממגוון גדול של מזונות מן הצומח, מלאים ולא מעובדים.

ואיך אפשר לכתוב על חלבון בלי להוסיף כמה מילים על פולי סויה ומוצריהם (טופו, חלב, אדממה):
הסויה מהווה חלבון מלא בכמות קטנה יחסית והיא אכן טובה לפעילות הלב ולכלי הדם, בעיקר בגלל שהיא מהווה תחליף לחלבון מהחי שהוא פחות בריא.
אבל בסויה יש איזופלבונים שהם אסטרוגן צמחי, ועבור מי שלא אוכל מוצרי סויה על בסיס יומיומי מגיל צעיר, עדיף לא להגזים איתם ולאכול 2-4 מנות בשבוע.
המחקרים לא מראים שכמות גדולה מכך יכולה לעזור, אבל עד היום גם לא הוכיחו שכמות כזאת לא יכולה להזיק.

ולכל המסתבכים עם האוכל הכי פשוט, הנה כמה לינקים לאתרים מוצלחים עם המון מתכונים מעולים:
טבעוניות נהנות יותר
http://www.sivfood.com/
שני צמחוני - ynet
משחקת באוכל
vegansky

היה לי מעניין וחשוב ללמוד את הנושא, אבל אני בכלל מסיפור אחר :-)
הפוסט הבא חוזר לרפואה הסינית!

David Bowie - Changes

14.6.12

?GOT MILK

לקראת חג השבועות נערכה מיני מלחמה בין מתנגדי החלב למתנגדי המתנגדים. אני לא אוהבת מלחמות - אז עכשיו אומר את שיש לי להגיד, אחרי החג ובטיימינג שלי, שמה לעשות, אצלי הוא בד"כ בעיכוב ביחס לעולם :-)
אבל אשמח לקרוא את התגובות של כולם - של המסכימים, המתנגדים והלוחמים כאחד!

כבר למעלה מעשור שאני לא צרכנית גדולה של חלבון מהחי: מוצרי חלב לא עושים לי טוב, ביצים לא עושות לי את זה, בשר בקר לא הצלחתי ללעוס (עשה לי צמרמורות בחיך) ועוף אילצתי את עצמי לאכול אחת לשבוע -שבועיים כי האמנתי שזה בריא וחשוב. את דיירי הים מאוד אהבתי ואכלתי את רובם.

בעקבות כתיבת הפוסט "רעב לחופש" שעוסק בתעשיית המזון, החלטתי, לאחר דחייה של מספר חודשים, לצפות ב"הרצאה החשובה ביותר", אותה הרצאה של גארי יורופסקי שלמעלה מ- 200,000 אלף ישראלים כבר צפו בה. דחיתי את הצפייה כמו רבים אחרים, כי היה לי נוח לעצום עיניים.

אבל אז ראיתי את ההרצאה וכצפוי, המון דברים השתנו.

בכדי לוודא שאני לא עושה לעצמי נזק, החלטתי לבדוק לעומק את משמעות הפסקת אכילת החלבונים מן החי, וגיליתי שכל עוד אני דואגת לאכול מנה לא גדולה במיוחד של חלבון צמחי כל יום, לא רק שאני לא מזיקה, אני אפילו עושה לעצמי טובה ענקית. ובתוקף מקצועי, אני מרגישה צורך גם להפיץ את זה.

מכיוון שהמחויבות המקצועית שלי היא בריאותית בלבד, אז הטפה מוסרית לא רלוונטית. לכן אתמקד בפוסט הזה במחקרים שנעשו ושנוגעים לבריאות בלבד.

חוץ מזה, אני רק טבעונית חלקית, או חטיבעונית (בחוץ אני לפעמים נופלת למלכודת המתוקים והקפה – אם ניסיתם פעם לשתות קפה עם חלב סויה בטוח תצליחו להבין אותי), אז הזכות שלי להטפה מוסרית בטלה.

מהבדיקות שלי, החלבון מן החי החמור ביותר לבריאות הגוף, הוא של החלב ומוצריו. זה גם החלבון שהאמונה הרווחת היא שהוא החשוב מכולם ובכל גיל, לכן בחרתי לפנות לו פוסט משלו.

האדם הוא היונק היחיד שצורך חלב בבגרותו ועוד של זן אחר, אז לפני העובדות והמחקרים, אני פונה להיגיון הבריא שנמצא (אני מקווה) אצל כל אחד - האם חלב של חיה ששוקלת כמה מאות ק"ג ושהמבנה הפיזיולוגי שלה שונה משלנו באמת יכול להזין אותנו?
פרה מייצרת חלב כדי להזין את העגל שלה, בדיוק כמו שאישה מייצרת חלב בכדי להזין את התינוק שלה.
דרך אגב, עשב הוא המקור התזונתי הטוב ביותר לתחזוק עצמות הפרה הכבדות, שמחזיקות את אותם מאות הק"ג שלה, לא חלב...

את השינוי שלי התחלתי (כמו ביל קלינטון ולאנס ארמסטרונג) בקריאת הספר "מחקר סין" שנכתב ע"י הביוכימאי ד"ר קולין קמפבל.המחקר נערך ע"י אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת אוקספורד והאקדמיה הסינית לרפואה מונעת. הוא נעשה בסין במשך שני עשורים ומראה ששכיחות המחלות הכרוניות גבוהה יותר בקרב אנשים שהרבו לצרוך חלבונים מן החי.


הנתונים הסטטיסטים שמוצגים בספר מאוד מרשימים, אבל כולנו יודעים כמה קל להטות נתונים לתוצאה הרצויה.
הדבר שהרשים אותי ביותר היה תוצאות המחקר שנעשה על שתי קבוצות של חולדות. לשתי הקבוצות הוזרק אפלטוקסין, שזה חומר שגורם לסרטן כבד. קבוצה אחת צרכה תזונה שהכילה 20% קזאין (חלבון שמהווה 87% מחלבון חלב פרה) והקבוצה השנייה צרכה תזונה שהכילה 5% קזאין. כל החולדות בקבוצה הראשונה גססו מסרטן הכבד וכל החולדות בקבוצה השנייה שרדו והיו פעילות ובריאות. (בניסויים אחרים שנעשו עם סוגים שונים של חלבון צמחי לא התקבלו אותן התוצאות).


לא יודעת מה אתכם, אבל אותי תוצאה נדירה זו של 100% מול 0% ממש משכנעת.

ואז, כשכבר הייתי ממש משוכנעת, גיליתי גם את האתר של מחלקת התזונה של אוניברסיטת הרווארד, בו הם מדגישים שהם מסתמכים על מחקרים מדעיים בלבד ללא מעורבות פוליטית כלשהי, ובאותה הפיסקה הם יוצאים כנגד משרד החקלאות האמריקאי, שלפני כשנה החליף את "פירמידת המזון" המפורסמת ב"צלחת שלי", לא שהם מנסים לרמוז שהצלחת הזאת מכורה מראש...






לעומתם, החוקרים של הרווארד ממליצים על "צלחת אכילה בריאה":




במקום כוס החלב של משרד החקלאות מוקמה כוס מים עם המלצה להמעיט בצריכת מוצרי חלב.
באחד המאמרים נכתב שקיימות הוכחות מעטות, אם בכלל, שצריכת מוצרי חלב יכולה למנוע אוסטאופורוזיס או שברים. 
(לפני מספר חודשים היה כתוב שלא נמצאה יעילות לחלב ומוצריו מלבד אולי לכיסו של היצרן, אבל המשפט הזה הוסר מאז, כנראה שאי אפשר להתחמק לגמרי מהפוליטיקה).

עפ"י החוקרים של הרווארד, חלב, למרות היותו הדבר הראשון שרובנו נחשוב עליו בהקשר לסידן, הוא רק אחד ממקורות רבים אחרים לסידן, ביניהם ירקות בעלי עלים ירוקים כהים וקטניות.
חוקרי הרווארד אומרים שחלב ומוצריו הם אכן מקור נוח לסידן, אבל כרגע המינון האופטימלי של סידן ליום אינו ברור ועדיף להימנע מצריכה מוגברת של חלב ומוצריו, קודם כל בגלל שרוב האנשים צריכים יותר ויטמין D ופחות סידן ממה שניתן לקבל בשלוש כוסות חלב ביום. דבר שני, צריכת חלב ומוצריו מעלה את הסיכון ללקות בסרטן השחלות והפרוסטטה.
הסיבה השלישית היא הכמות הגדולה של שומן רווי שיש במוצרי החלב והסיבה הרביעית היא אי סבילות (ולא אלרגיה!) ללקטוז, שאחוז ניכר מהאוכלוסייה הכלל עולמית סובל ממנה ברמות שונות של עוצמה (זו הסיבה שהיוגורט, גם אם החיידקים הטובים שבו שרדו, לא רק שלא מעביר את הנפיחות בבטן, אלא גם מחריף אותה).

החוקרים מוסיפים ואומרים שעבור מי שאינו יכול לעכל חלב ומוצריו, או שמכל סיבה אחרת מחליט שלא לאכול אותם ישנן אופציות טובות אחרות.

למאמר המלא על הסידן וחלב לחצו כאן.

ישנו גם הספר של ד"ר אריה אבני "שוטי החלב", או זה שפורסם ברשת "עזבו את העטינים שלי"  , שבו הוא, בין השאר, מפריך את ערכו של החלב כמקור לחיזוק עצמות בשל היותו עשיר בזרחן שמפריע לספיגת סידן. גם ד"ר אבני מציג מחקרים וסקרים שמראים את הקשר בין צריכת חלב לבין מחלות שונות ואלרגיות. הוא גם פרסם את הרכב מזונה של הפרה הישראלית, די דוחה ולא נשמע מזין במיוחד. לא בדקתי את זה בעצמי, אבל אני מניחה שאם זו לא היתה אמת כבר היו תובעים אותו מזמן.


ואחרונה חביבה - הרפואה הסינית
כידוע האסיאתים לא נוהגים לצרוך מוצרי חלב. טוב, ככה זה כש - 90% מהם לא יכולים לעכל לקטוז. בשנים האחרונות עם החשיפה למערב יש שינוי במצב, אבל לא מצאתי סקרים ומחקרים הקשורים לזה.
בבתי החולים בסין בהם התמחיתי לא ממש שמו דגש על תזונה, היתה רק האזהרה שחזרה על עצמה כמו מנטרה - להימנע מאוכל שומני, חריף ומתובל, ולא לאכול גלידה.
על פי מקורות שמתייחסים לתזונה עפ"י הרפואה הסינית, יש לחלב לא מפוסטר (!) ערכים טובים לריפוי מחלות ספציפיות. אבל בשום מקום לא ראיתי שהוא מומלץ למניעה ולצריכה באופן קבוע.
ולכו תשיגו חלב לא מפוסטר...


אז מה כן לאכול?
קודם כל, המחקרים מראים שמעט חלב ביום לא מזיק לבריאות, כך שלא חייבים להתנזר מחלב ומוצריו אלא רק לקצץ בכמויות.
בכלל, יש המון תחליפים טעימים ומזינים, אבל בעקבות תלונות שהפוסטים שלי ארוכים מדי - אשאיר את זה לפוסט הבא :-)





3.4.12

הנה באה השמש

זהו, נגמר החורף הכמעט אמיתי שהיה לנו השנה

אפילו אני, אולי לראשונה בחיי, קצת עייפתי מהחורף והתחלתי להתגעגע לימים חמים יותר.

אז לכבוד חניכת התחושה החדשה הזאת שלי, אין דבר ראוי או מהנה יותר מלכתוב על האביב על פי הרפואה הסינית.

האביב אמור לעזור לנו לעבור בצורה חלקה מהחורף הייני, הקר, החשוך והרטוב, שגורם לנו להתכנס פנימה אל הקיץ היאנגי, החם והמואר (לצערי לא יבש במיוחד...), שגורם לנו להיפתח ולצאת.
השינוי מיין ליאנג הוא קיצוני מכדי שאפשר יהיה להתמודד איתו, אז לפני שזה קורה, מגיע יאנג קטן - האביב, שמביא איתו קצת חום, קצת קור וקצת באמצע.

באביב יש דחיפה כלפי מעלה והחוצה - פריחה. זהו זמן של התחדשות והתנקות, זמן שבו כל אחד מאיתנו יכול, במידה ויזרום עם השינויים באוויר, לעשות יציאת מצריים אישית ולהיפטר מאיזו עבדות או שתיים.

האביב משתייך לאלמנט העץ.

טיפוסי עץ מהווים חלק דומיננטי מהאוכלוסייה בישראל (זו בעיקר דעתי ולא מבוסס על נתונים סטטיסטיים), אז הנה כמה הסברים שיעזרו לכם לזהות אם גם אתם בחלק הזה:

תיאור כללי של טיפוס עץ

אנשים חרוצים עם מבנה גוף רזה וארוך, יצירתיים, אסרטיביים ומסוגלים לקבל החלטות וליישמן, אמיצים, השגיים ובעלי כושר מנהיגות.
בחוסר איזון התכונות של טיפוסי עץ יקצינו והם יהפכו להיות אגרסיבים, אימפולסיבים, חצופים, דעתניים, יהירים, כועסים, ממורמרים עם מצבי רוח משתנים, או הקיצוניות השנייה - ביישנים, פחדנים, חסרי ביטחון ומתקשים להחליט.

ואם אתם לא בטוחים, נסו לזהות את עצמכם דרך השפעת אלמנט העץ על הגוף:

האיברים המשתייכים לאלמנט העץ הם הכבד וכיס המרה
הכבד אחראי על התנועה בתוך הגוף, מאחסן דם, נפתח לעיניים, שולט בגידים ומשתקף בציפורניים.
כיס המרה מאחסן ומשחרר מרה לסיוע בפירוק המזון וגם שולט בגידים.

בחוסר איזון של אלמנט העץ יכולים להופיע מגוון רחב של סימפטומים, בינהם:
כאבי ראש ברקות או בקודקוד, סחרחורות, יובש, שריפה ו/או דלקות של העיניים, נטייה לבכי, בחילות, צרבות, כאבים ואי נוחות באזור הצלעות ובצידי הגוף, התכווצויות שרירים וגידים, ציפורניים יבשות ושבירות, מתיחות באזור הצוואר והשכמות.

ועוד קצת על העץ - הצבע של אלמנט העץ הוא ירוק, הטעם הוא חמוץ, האקלים הוא רוח ואיבר החישה הוא עיניים.

איך כדאי להתנהג באביב?

המפתח להכנסת האנרגיה של האביב לחיינו ולהביא התחדשות ופריחה לחיים, הוא להתגמש ולזרום- ברמה הפיזית והרגשית.
ואם תבחרו שלא לזרום, סביר להניח שהדבר יתבטא בחלק
מהתופעות שציינתי קודם - בד"כ ההתבטאות תתחיל ברמה הנפשית ומשם תמשיך לפיזית. אמנם טיפוסי העץ הם אלה שייפגעו מהר וחזק יותר, אבל גם אם אתם טיפוסים רגועים אין מקום לשאננות, גם אתם חשופים לפגיעה.

מה לאכול?

ישנה נטייה להמליץ על דיאטות אביב וכל מיני צומות שמנקים את הגוף מהמזון הכבד של החורף. לי, באופן אישי, יש בעיה עם הנטייה הזאת, בעיקר כי לחלק גדול מהאנשים צומות וטיהורים יכולים להזיק יותר מלהועיל, אם בגלל שישנם אנשים חלשים שפעולה אגרסיבית של חומרים מנקי רעלים יכולה להחליש אותם יותר, ואם בגלל שהשינוי הקיצוני יכול ליצור תסכול, ונראה לי שסגרתי את פינת ה"למה לא לתסכל אנשים ובטח שלא באביב", לא?

כן כדאי לעבור לתזונה קלה לעיכול

שזה אומר באופן כללי לאכול פחות ולהימנע מאכילת בשר, ביצים, חלב ואוכל מלוח
את הקטניות של הצ'ולנט (או החמין) מהחורף אפשר להחליף בשעועית מאש ואזוקי או עדשים שקלות יותר לעיכול ודורשות בישול קצר יותר
הוסיפו לכל ארוחה כמות מכובדת של ירקות טריים שעברו בישול קצר או נאים ושיהיו בעיקר ירוקים - סלרי, עלי בייבי, אפונה, שעועית ירוקה, מלפפון, חסה, זוקיני, כרוב, תרד, מנגולד, נבטים וכו'
גם סלק, גזר ובטטה הולכים טוב עם האביב
מומלץ לשתות חליטות חמימות או מעט קרירות של מנטה או נענע עם מעט דבש


לזרום היא מילת המפתח באביב, וזרימה דורשת גמישות כמו של עץ במבוק - צומח מהר, גמיש מאוד וחזק לכן מסוגל להתכופף מבלי להישבר.

אם אין יכולת גמישות טבעית אז כדאי ללמוד להגיע אליה, אם על ידי פעילות גופנית מאריכה שרירים (ברור שיוגה, סלחו לי על המיסיונריות) ואם ע"י שינוי התנהגותי (כן, כן, זה אפשרי!) - כשיש מצב מכעיס או מתסכל, במקום לתת לו לכווץ ולנעול אתכם, נסו להתגמש ולקחת אחריות על החלק שלכם במצב, אפשר גם לנסות לתקן ואפילו להבליג מדי פעם, ממש כמו במבוק:)

אז נצלו את העונה המקסימה והקצרה הזו - קומו יותר מוקדם, התמתחו הרבה, צאו לטייל והכניסו את הפריחה הזאת לחייכם!

שיהיה לכולם חג אביב שמח :-)


הפעם המוזה לכתיבת הפוסט הגיעה דרך שיר שנאלצתי (מרצוני החופשי) לחרוש עליו לאחרונה, אז קבלו:


16.3.12

מכונה משומנת היטב

נשים התברכו בכישרון לעשות הכל ובמקביל – מולטיטסקיות בלתי נלאות

לדעתי, זה לא מולד ובטח לא ברכה, זו רק עוד התניה חברתית שרוב הנשים רוצות, במודע או שלא במודע, לעמוד בה, ואני באמת חושבת ככה, זה לא בגלל שאני מקנאה כי אין קשר ביני לבין ביצוע שתי משימות במקביל :-)

היא מגיעה אליי לקליניקה ומתלוננת בעיקר על עייפות קשה, עצבנות ולחץ.

היום שלה התחיל ב5:00 (הילד הקטן פיתח אינטואיציות תרנגוליות - משכים קום ולא מפסיק לדבר), בעבודה היא צריכה לעמוד ביעדים כמעט בלתי אפשריים, בדרך לעבודה וממנה היא עושה את הסידורים הטלפוניים ואם נקלעה לפקק תהיה לה הזדמנות לדבר עם חברה. בערב אחרי כמה שעות בהן תפקדה כנהגת, כובסת, מבשלת ומנקה, היא רוצה לראות קצת טלוויזיה כדי להישאר בעניינים, או כי באופן תמוה היא חושבת שזה מה שינקה לה את הראש.

לפני השינה היא חייבת לשבת על המחשב ולסיים עוד משהו שלא הספיקה לפני שיצאה מהעבודה, ובסביבות 1:00 בלילה היא הולכת לישון, לא בטוח שהיא מיד תרדם כי היא מוטרדת מהדברים שלא הספיקה לעשות עדיין והיא פשוט חייבת לעשות.

ובחמש התרנגול כבר קורא בקול...

מה, היא עייפה ועצבנית? לא יכול להיות!

זו היתה דוגמה קיצונית יותר (אבל שכיחה) של אשת משפחה שגם עובדת. את אותה התופעה אני רואה גם אצל כאלה שבחרו לוותר על העבודה ו"רק" לגדל את הילדים, או אצל נשים שעדיין לא הפכו לאמהות וסדר יומן כולל בתוכו 12 שעות עבודה בכלוב של זהב כלשהו ובמקביל השלמת תואר אקדמי נוסף.

הדרכים של חלקן להירגע תמוהות אפילו יותר מצפייה בטלוויזיה – ספינינג, קיק בוקסינג, סיגריות – כל אלה מעלים את הדופק וע"י כך מפעילים את אותו המנגנון ההישרדותי שמפעיל הלחץ - אז זה לא מה שירגיע. אולי באותו הרגע תהיה תחושת פורקן, אבל עצם העלאת הדופק רק מסייעת לסטרס לתפוח.

מרוב לחץ הן שוכחות או לא מספיקות לאכול, אבל הן נורא מרוצות מזה כי ככה הן גם לא משמינות.

רובן הופכות להיות כמו סיר לחץ בשיא רתיחתו, הן כמעט לא צוחקות ושלא נדבר על להנות, הראש כל הזמן עמוס בשרפות שצריך לכבות, ולכולן, בלי יוצא מן הכלל, חסרות 2-3 שעות ביממה.

אז יש לי חדשות בשבילך – גם אם נורא תתאמצי, היממה לא תשתנה עבורך. עדיף לוותר על כמה דברים לפני שתקרסי.

בטח יש כמה שמחייכות עכשיו וחושבות "הא! אני עושה את כל זה ולא עייפה בכלל" חכי, זה יגיע...

ולמה אני מתמקדת דווקא בנשים? הרי ישנם גם גברים שמעמיסים על עצמם הרבה יותר מדי. אז גם הגברים האלה נמצאים בסכנת קריסה כלשהי, אבל אני מתמחה בנשים...

וחוץ מזה, לנשים יש רחם, שזקוק לכמות גדולה של דם בכדי לאפשר פעילות תקינה שלו. הפעילות כוללת בתוכה את המחזור החודשי, היכולת להרות, החזקת ההריון והתפתחות עובר תקינה, לידה ושהגוף יישאר חזק אחרי כל אלה.

הגוף של האישה בד"כ צורך ומאבד יותר דם מגוף של גבר, לא סתם קיים פער משמעותי בין גברים לנשים בערכי ההמוגלובין (חלבון שנמצא בכדוריות הדם האדומות ומכיל בתוכו ברזל, תפקידו העיקרי הוא העברת חמצן לרקמות השונות לסיפוק אנרגיה בגוף - חוסר שלו הוא מדד לאנמיה).

ומה המירוץ הזה עושה לגוף מהבחינה הסינית

כל פעולה שלנו, מחשבתית או פיזית, נעשית בעזרת החומרים שיש לנו בגוף. אם פעולה נעשית בהגזמה, הגוף נאלץ להשתמש בחומרים שנועדו לפעולות אחרות, כאלה שאינן תלויות ברצוננו ואחראיות על תפקוד תקין של כל המערכות בגוף.

למרות שרוב הנשים לא מרגישות זאת (או מתעלמות מכך), המחזור החודשי מתקיים לאורך כל החודש והתהליך דורש צריכת דם גבוהה מאוד, לא רק באותם ימים של הדימום, אלא גם להזנת רירית הרחם לקראת הפריה או דימום וסתי. ההזנה נדרשת גם בזמן נטילת גלולות למניעת הריון - לפעמים אפילו יותר.

מכיוון שכמות החומרים בגוף היא מוגבלת בבסיסה, המערכות בגוף ישתמשו קודם באלה שמיוצרים ע"י המזון, השתייה והאויר אותו אנו נושמים. כמו שמכונית דורשת צריכת דלק גבוהה יותר בזמן האצה, כך פעילות מוגברת תגביר את צריכת החומרים בגוף.

הגוף, כמו המכונית, לא יכול לנסוע בלי דלק, אז המערכות השונות יעברו לשימוש במאגרים בכדי שיוכלו להמשיך לתפקד. וכמו במכונית, ששימוש ברזרבות יכול להרוס חלקים חשובים (הקרבורטור למשל), המערכות הפנימיות של הגוף יפגעו.

ועכשיו שתרמתי לכן קצת לידע המכונאי, אתרום גם בראייה סינית:

על פי הרפואה הסינית המתח הנפשי בד"כ גורם קודם כל לתקיעות, ובד"כ של הצ'י. אבל הפעם לא אתעכב על השלב הזה, אלא על השלב המתקדם יותר, כשהמערכות בגוף מגיעות למצב של התשה ונוצרים חוסרים שהשכיחים שבהם הם של צ'י, דם ויין.

בכל המקרים יכולים להיות סימפטומים של עייפות, חולשה וסחרחורת, בעיות של המחזור החודשי ואי פריון.

צ'י - Qi

צ'י הוא אל-חומר, הכוח שאחראי על התנועה בגוף (או בתרגום לרפואה המערבית - עצבוב). הצ'י אחראי על התקשורת בין האברים השונים, כמו למשל הנעת הביצית מהשחלה לחצוצרה ומשם לרחם, או לכל תנועה בגוף שמאפשרת זרימה חלקה ונטולת כאב - ממש כמו בתקשורת בין אנשים.

כשהצ'י חסר התנועה תהיה דלה - נפיחות של הבטן, הצטברות של נוזלים, בצקות, הפרשות וגינליות, חוסר תאבון, חולשת שרירים בעיקר של הרגליים והידיים, שלשול או עצירות, דפיקות לב מהירות במנוחה.

דם - Blood

הדם, שהוא אותו חומר אדום כמו ברפואה המערבית, קשור להזנת הרקמות, בינהן רירית הרחם כדי לאפשר לעובר להשתרש בתוכו, בדיוק כמו שאדמה יבשה לא תאפשר צמיחת זרע (אני ממש בלתי נלאית עם ההדגמות).

אם חסר דם בגוף, אז הרקמות השונות לא יקבלו הזנה שוטפת - נשירת שיער, ציפורניים שבירות, קור בקצות האצבעות של הרגליים ו/או הידיים, חיוורון הפנים, נימול, התכווצויות שרירים, טשטוש ראייה, יובש של העור והשיער. חוסר דם סיני לא יצביע בהכרח על אנמיה, אבל המוגלובין נמוך יצביע על חוסר דם סיני.

יין - Yin

היין, מאוד דומה לדם, אבל סמיך יותר ואחראי על קירור ולחלוח, הוא אחראי על פעולות הורמונליות רבות, על צמיחת והתפתחות הזקיק, תפקוד הבלוטות בצוואר הרחם, תפקוד השחלות ועוד.

אם חסר יין בגוף, לא יתבצעו הזנה וקירור, כך שיכולים להופיע כל הסימפטומים של חוסר דם ובנוסף סימפטומים של חום "עולה מעלה" - תחושת חום באזור החזה, הראש והפנים, אודם בלחיים, ורטיגו, יובש בפה ובגרון, יובש של העור שיגרום לגרד, חרדות, קושי להירדם בלילה, חלימה טורדנית וסיוטים.

ויש גם את הג'ינג, שזהו חומר שנולדנו אתו (אפשר להקבילו למטען גנטי) ואותו אנחנו יכולים רק לבזבז - כשהוא נגמר אנחנו מתים, אז תעשו את החישוב בעצמכן...

בעזרת האבחנה הסינית אפשר לצפות ירידה בערכים בבדיקות הדם אפילו אם כרגע הן תקינות. אפשר גם למנוע את אותן הירידות מראש - שזה מן הסתם, הכי טוב.


כשהפוסט הזה היה כבר כמעט גמור, גיליתי בבדיקות הדם שמצבי בכי רע, אז הרגשתי קצת אי נוחות שאני, סנדלרית יחפה, מטיפה לאחרות בצורה שכזו, אבל החלטתי בכל זאת לפרסם את הפוסט כבר עכשיו ובמקביל לנעול נעליים ולשנס מותניים.

ואת?


Fiona Appel - Extraordinary Machine

13.12.11

תקרא אם אתה גבר

הגבר הישראלי יקיים במהלך חייו יחסי מין עם 11 נשים בממוצע

אחת משמונה נשים סובלת מכאבים בחדירה בקיום יחסי מין

אז בחישוב פשוט - אתה לא תוכל להתחמק!

כנראה שתיקלע לסיטואציה הזאת לפחות פעם אחת במהלך חייך, אז עדיף שתדע איך להתנהג, בעיקר אם אינך מעריץ נלהב של דרמות.

מטרת הפוסט היא לתת לך את המידע הדרוש להעלאת המודעות (בקצרה, מבטיחה!) ואיתה הורדת עוצמת הנזקים. במקרים רבים בעיית התקשורת בין המינים מובילה להתדרדרות מיותרת ולאי נעימות.

המידע בפוסט יכול להקל עליך ועל שותפתך ולאפשר לכם ליהנות מהמין, גם אם הוא חד פעמי ואפילו אם תוותרו על חדירה מלאה - המודעות לקיום הבעיה ואיך להתמודד איתה יכולה להוביל לחוויה נעימה שבלעדיה היה יכול להיות סיוט לשניכם.

אצל רוב הנשים הכאב ביחסי מין ילווה ברגשות אשם. נשים גם ככה כאילו נולדו עם ההרגשה שהן אשמות בכל מפגע שמתקיים בין אם הוא אישי, ארצי, עולמי או קיומי, אז כשמרכז המיניות הנשי לא מאפשר תפקוד "נורמלי" האישה תתייסר על כך, הדימוי העצמי שלה ירד והיא תתקשה להיפתח מינית. הסטרס של האישה יגבר ואיתו גם הכאב.

אם האישה כבר מכירה בכך שיש לה בעיה, אז יש סיכוי גבוה שהיא תיידע אותך מראש או בזמן הכאב.

אצל אישה שסובלת מאירוע חדש של כאב - ייתכן שאתה הראשון שאיתו היא מתוודעת לכאב. אז קודם כל - זו כנראה לא אשמתך, אלא בעקבות מספר סיבות אפשריות, שאחת מהן הינה דלקת שיוצרת גירוי חריף באזור פתח הנרתיק. הדלקת יכולה להיווצר מוירוס, חיידק, טפיל או פטריה, שבהם ניתן לטפל ברוב המקרים די בקלות.

פה המקום להוסיף קצת על מחלות המועברות במגע מיני, למרות שנושא זה הוא טאבו - זה קיים בישראל ובגדול!
כ-30% מהנשים פונות לטיפול במחלות שהועברו במגע מיני. אז גם מזה לא תוכל להתחמק...

קיימים למעלה מ- 200 סוגים של מחלות המועברות במגע מיני, כך שגם אם שניכם נבדקתם ואין לכם איידס או צהבת בי והשותפה שלך נוטלת גלולות למניעת הריון - שים קונדום!
השימוש בקונדום מוריד סיכויי הדבקות של חלק גדול מהמחלות.

ולענייננו - איך כדאי להתנהג כאשר לבת זוגך כואב?

כדי לענות על כך פניתי לד"ר ליאורה אברמוב, מנהלת המרכז לטיפול מיני בבית חולים ליס שהתל אביב ואלה המלצותיה:

היה קשוב ורגיש לתגובות בת זוגך. אם נראה לך שהחדירה לא נעימה לה, כואבת, אם היא לא רטובה או מכווצת מפחד - פתח את הנושא איתה וברר את הבעיה.

אם היא ממש סובלת מהחדירה - ותרו על מגע מיני מלא - סקס יכול להיות מהנה מאוד גם אם אין חדירה ואפשר להגיע לסיפוק במין אורלי, ידני, חיכוך או בכל וריאציה שעולה על דעתכם.

ניתן לנסות חומר סיכוך או חומר מאלחש, שיקלו על הכאבים. למרות שאלה מקלקלים את הספונטניות, הרי שהמגע יזרום הרבה יותר אם היא לא סובלת.

היה סבלני - סבלנות היא מילת המפתח כאן. הבעיה תפתר בסוף רק שזה תהליך שלוקח זמן של ברורים וניסיונות טיפול.

תזכור שהיא לא בחרה את הכאב והיא לא אשמה בכך שכואב לה, זו לא דרך להתחמק מיחסי מין - היא סובלת לא פחות ממך מכך שאין מגע מיני מלא.

בן זוג אוהב ותומך יכול לעזור לפתרון הבעיה.



וכמו שאמר ידידינו הפרסי פארוק במשפט די ממצה - "ברכות, בעדינות"

Tender - Blur

11.11.11

רעב לחופש

מאורעות הצדק החברתי שפשטו על העולם לאחרונה, גרמו גם לי לחשוב לא מעט על חופש הבחירה, ולמרות זאת, לא הצלחתי למצוא את ההקשר לרפואה הסינית ולכתוב על כך. אולי בגלל שעד סוף המאה ה-19 לא היה קיים בשפה הסינית המושג חופש הפרט.
זה לא שהסינים הם עם נטול היסטוריית שלטונות עריצים, הסיבה להעדרות המושג היא גישה פילוסופית שמתמקדת בהרמוניה של האדם עם סביבתו, כלומר כבוד כלפי הטבע והאדם, עבודת צוות ושיתוף פעולה. כך שהפרט אמור להיות מוגן מכיון שהסביבה כל הזמן דואגת לו, בעוד שהגישה הפילוסופית המערבית מתמקדת באינדיבידואל ומעודדת תחרות מול האחר, דבר שבהכרח מוליד מושג כמו חופש הפרט.
לאחר צפייה בשני סרטי תעודה שנתקלתי בהם לאחרונה ("מזון בע"מ" ו"מעגל האידיוטים"), הצלחתי סוף סוף לראות בברור את הקשר בין חופש הפרט לבין מה שאנחנו אוכלים, שותים ונושמים, ואלה כמובן, תמיד קשורים לרפואה הסינית.
הקשר הוא שהיום אין הרבה קשר - האנשים שאמורים להיות אחראים לפרט - דואגים לפרט, אבל הלא נכון. ממשלות מעודדות יצרנים חמדניים ובריוניים ליצור עוד ועוד נזקים.


אני מאוד אוהבת את הטבע, אבל לא נולדתי עם אצבעות ירוקות (אני רוצחת צמחים סדרתית), ככה שהסיכוי שאהפוך לאיכרה קלוש. וזו עובדה שבכלל לא מצערת אותי, הכפר הוא נפלא ומרגיע, אבל מבחינתי נועד רק לביקורים, ורק כל עוד קיימת האופציה להימלט לארבעה קירות שיפרידו ביני לבין החרקים. באוהל תמצאו אותי (אולי) כשיהיו לי ילדים בגיל שמבטיח שיזכרו את החוויה. אז ככה שיש לי כמה שנים להתרגל לעובדה שייתכן שיום יבוא ואמצא את עצמי באוהל.

אני עירונית ואוהבת את העיר למרות הזוהמה שבה.

הסיפור על הרומן שלי עם הציוויליזציה נועד להרגיע את הנרתעים - הפוסט הזה לא נועד להמיר את הקרניבורים לטבעונות, או להטיף לנסיגה מהעיר המזהמת. מטרת הפוסט היא לנסות להמחיש כמה קל להשיג שליטה בחיים שלנו.

אותם שני סרטים שצפיתי בהם, עוררו בי המון כעס, למרות שאני מודעת כבר שנים לכך שהאמת מכוערת. תמיד אמרתי לעצמי שככה זה רק באמריקה, אצלינו זה לא כזה נורא. אז הכעס גרם לי לבדוק. ואמנם לא הגענו לסטנדרטים האמריקאיים, אבל המצב מאוד דומה ומספיק מכוער גם כאן.

מהבדיקות שלי עושה רושם שאנחנו מפקידים את בריאותנו בידי קומץ אנשים הלוקים בשיגעון גדלות, שאצלם הביטוי לכוחנות הפך להרבה יותר מתוחכם מזה של הדיקטטורים בעולם הערבי, הם מזינים אותנו בחומרים מזיקים ומשכנעים אותנו שהם טובים, בריאים ויעשו אותנו מאושרים. ואנחנו, עדר עיזות מתוקות, בולעים בשקיקה את כל זה ומתמכרים.

תרבות האינסטנט אילפה אותנו לרדוף אחרי מטרות, כבר אין דרך, יש מרוץ מכיבוש אחד לשני. הרבה פעמים זה לא לגמרי ברור אם מדובר ברצון אישי או בהכתבה תרבותית-חברתית, הכל הופך מטושטש ואין זמן לעצור ולבדוק כי יש עוד מטרה שצריך לכבוש.

הצורך החליף את הרצון, וצורך הוא לא בחירה, אלא חוסר שליטה, שיוצר תסכולים ותחושת ריקנות, שהדרך היחידה למלא אותה היא לכבוש עוד מטרה - מעגל אינסופי.

אני מאמינה שלקיחת אחריות על הגוף שלנו היא הדרך הקלה ביותר להתחיל להשיג את השליטה ולהתחיל להבדיל בין הצורך לרצון.

גם אם לא ייעשו שינויים דרמטיים, אז לפחות הנזק יהיה במודע. זהו השלב הראשון ללקיחת אחריות, וכשהמודעות קיימת אז בהתחלה היא מציקה, אבל בהמשך היא מצילה.
כמו שאמרה גלוריה סטיינם - האמת תוציא אותך לחופשי, אבל קודם היא תוציא אותך מדעתך.

בלקיחת אחריות על הגוף אין צורך להלחם ולהיאבק. לקיחת אחריות לא נעשית כדי להגן על החלש (כמו החיות המסכנות) או להחליש את החזק.

אם כל אחד מאיתנו יכבד את הגוף שלו וידאג להכניס אליו כמה שפחות רעלים, התעשייה תאלץ לשנות את הסטנדרטים. זו מגמה שכבר מתרחשת היום - מחירי המזון הטבעי מתקרבים לאלה של המזון המתועש ותאגידים כמו מגה ושופרסל פתחו רשתות סופרמקטים טבעיים.

אז אפשר לומר שאנחנו כבר בכיוון הנכון!

אני לא אומרת שצריך עכשיו להכנס להיסטריה ולשנות את כל סדר החיים, כי הרי אצל רוב האנשים שינוי קיצוני שכזה, מהר מאוד יגרום לתסכולים קשים והתוצאה תהיה הפוכה.

אז איפה נמצא הגבול?

הגבול, כמו כל דבר בפילוסופיה הסינית הוא יחסי לאדם ולצריכה האישית שלו. רצוי להרחיב את הגבולות בהדרגה, אפשר לעשות שינוי קטן, ולאחר שמתרגלים אליו, להרחיב עוד קצת את הגבולות ולעשות עוד שינוי קטן.

הגבול גם רלוונטי לכמות המידע שכדאי לקבל בבת אחת, לכן בחרתי להסביר רק חלק מהבעיות שקיימות היום ומבלי לרדת לפרטים מיותרים. ולמי שמעוניין לדעת יותר - מצורפת רשימת קישורים למידע רלוונטי בסוף הפוסט.

איפה כדאי לשנות, למה ואיך?

1. תתחילו לקרוא תוויות!

ואני לא מתכוונת לערך הקלורי (אם המזון נספג כראוי, הגוף ידע להשתמש בו כאנרגיה, אז הערך הקלורי לא באמת משנה. רק הכמות קריטית), אלא לקריאת רשימת הרכיבים.
אם ישנה ברשימה מילה שאתם לא מכירים, ישנו סיכוי גבוה שזה לא מאכל אמיתי אלא חומר כימי שיוצר במעבדה. את החומרים האלה אף אחד לא טורח לבדוק בניסוי מסודר כפי שנעשה עם תרופות ובהרבה מקרים מגלים בדיעבד לאחר השימוש שהחומר מזיק (לדוגמה האספרטיים), בעצם הם כן עושים ניסויים - עלינו, בלי ידיעתנו.
החומרים האלה בד"כ לא מתפרקים באויר, אז אם הטבע לא יודע מה לעשות איתם - הגוף שלנו כן יידע? אז זהו, שלא. חומרים כאלה הם אלה שיוצרים שינוי גנטי, וכידוע, ככה מתחילים להתפתח תאים סרטניים (מפתיע, אבל רק 5%-10% מהסרטנים הם תורשתיים).

2. מזון מן החי - מוצרי חלב, ביצים, דגים, עוף ובשר

"זו לא הכמות אלא האיכות" הוא המשפט הכי רלוונטי למזון מן החי.
האדם המערבי נוהג להתייחס לחלבון מן החי כדבר המזין ביותר, ואם זה מזין - אז כמה שיותר יותר טוב, לא? 
ממש לא.
זה מה שהרגילו אותנו לחשוב, האמת היא שכל כך הרבה חלבון עשוי להתיש את מערכת העיכול ובעקבותיה יתמוטטו מערכות אחרות.
הסינים, למשל, אוכלים כל דבר שנושם, ואני מתכוונת לכל דבר. בארוחה של הסיני הממוצע תימצא נוכחות של עוף, בשר או דג בכל שעות היממה, אבל בכמות קטנה יחסית לזו של הפחמימות והירקות באותה הארוחה, והם לא נוהגים לאכול מוצרי חלב.

מוצרי חלב
מועצת החלב ממליצה על צריכת 3 מנות חלביות ביום. הועד של מועצת החלב מונה 18 חברים, מתוכם 13 קשורים ליצרנים, מפתיע שהם הצליחו להתאפק מלהמליץ על 5 מנות ביום. טוב, זה כבר יכול להישמע לא אמין.
אם לא אוכל חלב מאיפה יהיה לי סידן?
סקרים מראים שככל שמדינה צורכת יותר מוצרי חלב, כך גם שכיחות מקרי אוסטאופורוזיס באותה המדינה עולה ולהיפך. וגם לא נמצא קשר לתורשה. אז לפי ההיגיון, כנראה שלא החלב הוא האחראי לסידן. ויש לכך הסברים שכתב עליהם המון ד"ר אריה אבני - קישורים בסוף הפוסט.
על פי הרפואה הסינית - מוצרי חלב נחשבים למחזקי צ'י, דם ונוזלים בגוף, כלומר, הם מצוינים לאנשים חלשים ורזים שסובלים גם מיובש.
אבל בל נשכח שהסינים דיברו על חלב לא מפוסטר, שהגיע היישר מעטיניה של הפרה/כבשה/עז שמטיילת באחו ומזונה היחיד הוא עשב. החלב של היום יכול להיות קשה לעיכול גם לרזים, חלשים ויבשים.
על פי הרפואה הסינית מוצרי חלב נוטים לייצר לחות וליחה בגוף, זה יכול להתבטא בהשמנת יתר, בליחה, נזלת וסינוסיטיס, אלרגיות, דלקות ופטריות וגינליות, דלקות בשלפוחית השתן, ציסטות ועוד.

אז מה כן?

להוריד כמויות ולדאוג לאיכות.
ישנה טענה שחלב עיזים, כבשים ובפאלו יותר קל לעיכול, לא מצאתי הוכחות לכך, אבל המחלבות שמייצרות מוצרים מחלב זה הן במקרים רבים גם אלה שמגדלות את הצאן והבקר, כך שבד"כ גם דואגות לאיכות טובה יותר של חייהם ומזונם מאשר במקורות הגידול התעשייתיים.
ואפשר גם למרוח טחינה וחומוס על הלחם - המון סידן!

ביצים
אותו עיקרון של הבקר. תרנגולת חופשיה היא תרנגולת רגועה שמייצרת ביצים איכותיות יותר, אמנם החלמון שלה פחות צהוב ומרשים, אבל זה רק בגלל שהוא נטול חומרים שצובעים אותו..

ולעמדת הקרניבורים - בשר, עוף ודגים
אתם לא באמת טורפים. ישנם הרבה הבדלים בין גוף האדם לזה של הטורפים. החשוב מכולם, לדעתי, הוא השוני במערכת העיכול, שלנו ארוכה משלהם בהרבה. בשר, בשל נטייתו להרקיב צריך לצאת כמה שיותר מהר מהגוף, ואם אוכלים ממנו בכמות גדולה מדי, העיכול יהיה ארוך יותר וסביר להניח שתהליך הריקבון יקרה בזמן שהוא עדיין בתוך הגוף.
דוחה, נכון? טורף אמיתי לא היה נגעל...

אז מה כן?

שוב, להוריד כמויות ולדאוג לאיכות.
פרה שטיילה באחו כל חייה וניזונה רק מעשב שהיא ליקטה בעצמה היא פרה בריאה ומאושרת, ובתור המבורגר היא תהיה יותר טעימה ועסיסית. נכון שגם מחירה יותר יקר - אז במקום לאכול 300 גרם שממילא דורשים מהגוף כמות עצומה של אנרגיה לפירוקם, תאכלו 100 גרם. הלחמנייה עליי. אני מבטיחה לכם שיהיה לכם הרבה יותר קל לתפקד לאחר מכן.

כדאי שסדר העדיפויות בבחירת החלבון גם ישתנה:
עדיף דג או ביצה על עוף, ועוף עדיף על בשר

ועדיף מנה אחת של חלבון מהחי ביום.

3. להרבות באכילת ירקות, פרות, דגנים וקטניות

אורגני, בטח שאורגני - למה? כי חומרי ההדברה נועדו להשמיד חיות קטנות, אז ההיגיון אומר שאותנו זה גם יהרוג - אבל לאט.
ואם נניח רגע להיגיון, ישנן הוכחות לקשר בין חומרים כימיקלים שונים לבין עלייה בשכיחות מקרי הסרטן. הדברה היא חומר כימיקלי, ואף אחד עדיין לא הוכיח שהיא לא מזיקה.
כן, גם אני חושבת שכרובית קטנה ב-16 ש"ח זה מוגזם, אז אותה לא אקנה במחלקה האורגנית, אבל כן אקפיד שהירקות העליים, כמו חסה, פטרוזיליה, שמיר, סלרי, בצל ירוק, נענע וכו', יהיו אורגניים, מכיון שאין להם נפח וריסוס בד"כ מגיע לכל חלק בהם. הירוק הטרי והנקי מרעלים של העליים, ידאג כבר להיפטר מהרעלים של הכרובית הלא אורגנית.

תאכלו פחמימות, הגיע הזמן להפסיק לפחד מהן. יש להן סטיגמה נוראית, בעיקר ללחם. דגנים מסייעים לספיגת חומרים רבים, משביעים מאוד ומספקים אנרגיה. על פי הרפואה הסינית הדגנים מחזקים את הטחול, מרגיעים את הנפש, משפרים זיכרון וכושר ריכוז.
צריך רק להיזהר בלבוש של הפחמימה - כשהיא מופיעה בצורת בורקס, עוגות ומאפים היא בעייתית. לחם, למשל, הוא נהדר, כשהוא עשוי משמרים טבעיים (מחמצת טבעית) ולא המתועשים, וכשמכינים אותו רק מקמח ומים, בלי תוספות מיותרות (הצצה ברשימת הרכיבים של לחם רגיל תבהיר לכם את ההבדל).

לדעתי, אין צורך להקפיד על אכילת דגנים מלאים. באף אחת מהמדינות האסייתיות בהן ביקרתי לא נתקלתי באורז מלא. ואורז הוא הלחם שלהם, ככה שאם היה אז הייתי רואה. אצל חלק גדול מהאנשים הדגנים המלאים יכולים להיות קשים לעיכול כמו בשר.
וחוץ מזה שהלא מלאים הרבה יותר טעימים...
את הסיבים הדרושים לגוף תקבלו מהירקות והפרות שתתחילו לצרוך יותר עם השינויים.


ואל תשכחו לזוז - הנעת הגוף היא חלק בלתי נפרד במסגרת הכבוד אליו. אפשר להסתפק בכמה דקות של התמתחויות כמה פעמים ביום, או בהליכה בקצב נעים פעמיים-שלוש בשבוע (לכל אלה שאין להם זמן, תוותרו על שעת צפייה בטלוויזיה, בניגוד אליה, ההליכה מביאה לסיפוק), אחרי שאלה יהפכו לשגרה, בדיוק כמו עם המזון, גם איתם תרצו להתקדם.

לקיחת אחריות משפיעה קודם כל על האינדיבידואל. זו פעולה אגואיסטית שבאפקט הדומינו תהפוך את העולם לטוב יותר - כל שינוי הכי קטן שכל אחד מאיתנו יעשה יכול לתרום לצדק החברתי העולמי - ככל שנהיה יותר נחמדים לעצמינו כך יהיה יותר קל להיות נחמדים לעולם.

קראו לי נאיבית, אבל לדעתי זה אפשרי וזה פשוט מהמם!


The Roots & John Legend - WAKE UP EVERYBODY

קישורים:
האתר הרשמי של הסרט "מזון בע"מ" - http://www.foodincmovie.com/

סיקור הסרט "מזון בע"מ" - http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/919/483.html

מה מסתירים משווקי הבשר והחלב - http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/107/689.html

הסרט "מעגל האדיוטים" בצפייה ישירה - http://yes.walla.co.il/?w=/7802/1867277

מה אוכלת הפרה הישראלית - http://www.focus.co.il/page.asp?page=480

"תעזבו את העטינים שלי" - ד"ר אריה אבני - http://www.heartcenter.co.il/siteArticle.asp?aid=379&cid=49

הארגון לחקלאות אורגנית בישראל - http://www.organic-israel.org.il/index.php

האם האדם הוא צמחוני? http://iamveg.org.il/lifestyle/health/480-health.html



9.10.11

לכל המגיבים בפוסטים

התגובות שלכם לא נמחקו, אבל יחד עם זאת גם לא נקראו :) האופציה להגיב נחסמה כנראה לפני כמה חודשים.
(כן, יכול להיות שעשיתי משהו בהגדרות שגרם לזה - דווקא חשבתי שאני די טכנולוגית)
נראה לי שעכשיו זה בסדר, אבל תמיד אפשר לשלוח לי תגובה גם ישירות למייל - orit.zil@gmail.com

תודה, בכל אופן!

24.9.11

זה הסתיו

מישהו שמחשיב עצמו אתאיסט אמר פעם לחברה שלי, שבמצוקה הוא מיד מתפלל, אפילו שהוא לא מאמין שמישהו שומע. אינסטינקט.

ככה גם בחגי תשרי, כמעט כל מי שאני מכירה, בלי קשר לאמונה שלהם, עושים חשבונות נפש.
המסורת מכוונת אותנו להתנהלות של הטבע בעונה הזו - הסתיו. חשבון הנפש הוא השלכת של הנפש.

עבורי, השנה שחלפה סיפקה כמות מכובדת של חומר לחשבון הנפש השנתי שלי. חומר חדש.
היו המון התנסויות חדשות - לטוב ולרע. דלתות נסגרו, נפתחו והסתובבו, במישור המקצועי והאישי.
ולמדתי, וואו כמה למדתי, על עצמי ועל העולם.
לאלה שצריך היה לסלוח, כבר סלחתי על הרוב (כשאהיה קדושה אסלח על הכל) ואני מקווה שמי שצריך סלח גם לי (מה שלא עשיתי, בחיי שזה לא היה מכוונה רעה).
אפילו כמעט תם ונשלם החלק הקשה ביותר - לסלוח לעצמי.
ויש גם תודות, המון, במיוחד לאלה שנמצאים בחיי, אבל גם לאלה שכבר לא.

אז כן, אפשר לומר שאני די מרוצה מהשנה שחלפה.

התחלה כזאת דרמטית דורשת השמעת שיר כמו "ימים נוראים" של ברי סחרוף
(השיר חדש יחסית אז אין וידאו - אבל מי צריך וידאו כשיש כזה טקסט)


הסתיו הוא העונה המועדפת עליי, אמנם הטבע מצליח לרגש אותי די בקלות, אבל בסתיו יש ערך מוסף - משיא החום והפעילות של הקיץ (יאנג) הכל הופך כאילו ברגע אחד לרגוע ושלו (יין). אני אוהבת את השלב הזה שבו מורגש השינוי, כמו כשהמקרר פתאום מפסיק להרעיש, השקט הרבה יותר עצמתי כשהוא בא אחרי רעש גדול.

איזה לחץ, לרגע חלפה בראשי המחשבה להוסיף תמונה של השקיעה. מילא רגשנות, אבל מה זה כל הדביקות הזאת? בסתיו דווקא קצת יבש...

הסתיו מסמל את סוף עונת הצמיחה. הזמן בו הטבע מתחיל להיפטר מהישן - עלים מצהיבים ונושרים לאדמה וע"י כך מזינים אותה, כדי שתוכל אחרי החורף להצמיח חדשים.

בניגוד אלינו, בני האדם, העצים לא משאירים את העלים על הענפים בכוח, רק בגלל שאולי יהיה בהם צורך יום אחד. הטבע מזכיר לנו שעלינו להיפטר מהישן והמיותר שכבר נבל, כדי לאפשר כניסה של חדש.

זה הזמן למיין, להפריד, לשחרר ולהשליך פסולת - בין אם מדובר ברגשות או בחפצים.

על פי הפילוסופיה הסינית הסתיו משויך לאלמנט המתכת, ואלה האנלוגיות שלו:

איברים פנימיים - ריאות ומעי גס
איבר חישה - אף
רקמה בגוף - עור
רגש - אבל
קול - בכי
טעם - חריף
צבע - לבן
כיוון - מערב

תפקודיהם של המעי הגס והריאות זהים להתרחשות של ההתכנסות והשחרור בסתיו:
המעי הגס אחראי על מיון הרעלים בתוך הגוף ושחרורם החוצה ממנו והריאות שולטות בנשימה - הכנסת אויר והוצאתו.

בטבע המתכת סופגת מיד את הטמפרטורה של הסביבה בה היא נמצאת, כך שגם האיברים המשויכים אליה עדינים יותר משאר האיברים ורגישים מאוד למזיקים חיצוניים, בעיקר של חום וקור.

בעיות הקשורות לאלמנט המתכת יכולות להופיע במהלך כל השנה, אבל במקרים רבים הן מחריפות או מתפרצות בסתיו:

* מערכת החיסון - הריאות אחראיות על זרימת ה"צ'י המגן", שהוא מקביל למערכת החיסונית.
הצ'י המגן זורם בשכבות החיצוניות של הגוף ומגן עליו ממזיקים חיצוניים- רוח ואקלים חם/קר/יבש/לח, כך שחולשה של הריאות מובילה לחולשה של הצ'י המגן, שיתקשה להתמודד עם שינויי מזג האוויר:

נזלת, צינון, התעטשויות, כאבי גרון, שיעול, ליחה

* אלרגיות - אם של דרכי הנשימה ואם על גבי העור, שנחשב לריאה השלישית ברפואה הסינית

* יציאות - עצירויות או שלשולים

* נפש - עצבות, דיכאון והתאבלות מבלי לשחרר, שימת גבולות נוקשים או גבולות פרוצים

הדרך הטובה ביותר להימנע מהתופעות האלה היא להכין את הגוף מבעוד מועד, אבל, אם לא עשיתם את זה עד עכשיו - כנראה שהעצה הזו יכולה לעצבן יותר מלהועיל...

אז אפשר גם לכבות שרפות!

הכי יעיל יהיה ע"י שימוש בפורמולות צמחים שמקלות או מפסיקות את הסימפטומים, מבלי לגרום (בד"כ) לתופעות לוואי, אפשר גם עם דיקור סיני ואפשר גם ע"י תזונה, שאולי לא תצליח לרפא את הצינון, אבל יש סיכוי גבוה שהיא תמנע החרפה שלו:

באופן כללי בסתיו כדאי לאכול מזון שעבר בישול קצר ולהימנע ממזון נא או קר וכדאי לבחור במזון ארומטי לגירוי האף (איבר החישה של המתכת) והתיאבון.

להוסיף מעט מזונות חמוצים להמרצת הפעילות בגוף:
לימון, חומץ, יוגורט, תפוחים, שזיפים.

וגם מזונות חריפים (הטעם של האלמנט) שמסייעים לסילוק ליחה ולהגנה על הריאות:
צ'ילי, משפחת הבצלים, שום, ג'ינג'ר, לפת, כרוב, חזרת, מנטה, צנון.

מזונות נוספים שכדאי להכניס לתפריט בסתיו:
אורז ארוך (בסמאטי), שקדים, אספרגוס, ברוקולי, סלרי, מלפפון, אגס, בננה, תפוח.

לסובלים מיובש בכל הרקמות - בשפתיים, באף, בעור, בגרון מלווה בצמא ועצירות:
טופו, חלב סויה, תרד, אגס, תפוח, אצות, שקדים, בוטנים, שומשום, דבש, ביצה, מוצרי חלב.

לסובלים מליחה ונזלת:
כדאי להימנע מרשימת המזונות ליובש, מלבד התפוח והאגס' ולהוסיף מזונות מיתר הרשימות כאן למעלה.


ואולי הסבתא הלכה קצת רחוק עם הסוודר, כי לא ממש קר עדיין, אבל שימו משהו על הצוואר שלא ייתפס לכם מהרוחות המפתיעות של הסתיו.

מאחלת לכולם מכל לבי, שנה טובה, מתוקה ודביקה, לפחות כמו השיר הזה :))







9.9.11

בין פריון להריון

הסטטיסטיקה אומרת ש 10%-15% מהזוגות לא מצליחים להרות. אם אעשה סטטיסטיקה לסטטיסטיקה אז המקור לאי פריון מתחלק באחוזים, כמעט חצי חצי בין הגבר לאשה (מעט יותר אצל האשה) עם 5%-15% של מקרים בהם הגורם אינו ידוע.

אם מקור הבעיה אצל הגבר, אז בד"כ מדובר על איכות זרע לקויה, שצמחי מרפא סיניים עושים עבודה מצוינת במקרים רבים תוך זמן קצר (כך שאם הזוג צעיר יחסית, לפעמים שווה לחכות 3 חודשים עם טיפולי ההפריות ובמהלכם לבדוק אם הטיפול הסיני מועיל).

אבל אני אתמקד בבעיות שנובעות מהאשה:

עפ"י "מרק", המדריך הרפואי השלם, ישנם ארבעה גורמים עיקריים לאי פריון אצל האישה:

*בעיות ביוץ

*בעיות בחצוצרות - בעיה מבנית או תפקודית

*בעיות בצוואר הרחם

*גורמים אידיופטים (לא מזוהים)

אני לא אוהבת סטטיסטיקות, כי הרי בסופו של דבר המצב הוא פיפטי-פיפטי, או שכן או שלא.

המחשבה שאולי אני בצד הלא נעים של הסטטיסטיקה נורא מלחיצה, וזה בנוסף על הלחץ החברתי שקיים בארצנו הקטנטונת להביא ילדים ומהר. בכלל היום כולם נורא ממהרים. עכשיו בא לי ילד – עכשיו הריון! רגע, שניה, כל הלחץ הזה לא ממש מועיל לתפקוד של הרחם, כמעט כל אשה שלא משתמשת בגלולות נגד הריון תאשר שהרחם והמצב הנפשי לא נפרדים לרגע – למי לא הקדימה או איחרה הוסת בגלל אירוע מלחיץ?

הנתונים הסטטיסטים גם הופכים לפעמים את האישה שמנסה להכנס להריון לרחם מהלך, וההתייחסות לשאר חלקי הגוף, ושלא נדבר על מצבה הנפשי, הופכת להיות מינורית.

הגוף הוא מערכת שלמה שתפקודיה הנפשיים והפיסיולוגיים משפיעים על כל חלקיה.

בניגוד לרפואה המערבית שבה הסטטיסטיקה מאוד חשובה בדרך לאבחנה, אין לסטטיסטיקה ממש רלוונטיות לטיפול ולאבחנה הסינית, מלבד קיומה של האבחנה המערבית, שבהחלט מסייע.

מה שכן, הסטטיסטיקה כמעט תמיד קבועה, אז אני משתמשת בה ככלי עזר בקבלת החלטה, אבל היא לא תקבע אותה.

וכמו שאמר לני קרביץ – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר

נכון שמבחינה סטטיסטית אצל אשה מעל גיל 30, הכל הרבה פחות פשוט מהבחינה הפיזיולוגית , אבל בעידן בו אנו חיים, הבאת ילדים לעולם בגיל צעיר הופכת פחות אפשרית ו/או נוחה. פה אני מוצאת לנכון להוסיף, שבמקום לקוות שירשת את הגנים הנכונים, כדאי להשקיע קצת יותר באורח חיים נכון מגיל צעיר, כדי שהזדקנות הגוף תהיה איטית יותר, ולא, אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לחיות נכון, גם אם את כבר לא פרגית בת 22...

למזלן של המתקשות להכנס להריון הרפואה המערבית מתקדמת מספיק כדי לסייע (אם כי הנזקים שלה לא לגמרי ברורים ומוכחים) והרפואה הסינית מוכיחה את עצמה במקרים רבים גם בשילוב עם הרפואה המערבית וגם כדרך טיפול יחידה.

הטיפול הסיני קודם כל מוריד את רמת המתח הנפשי וע"י כך מסייע לפתיחת חסימות רבות, שאין אפשרות לראותן בכלים המודרניים.

ישנם מחקרים שמראים שהרפואה הסינית משפרת את תפקודי הרחם והשחלות ואת הסביבה בה עוברת הביצית את תהליך הבשלות שלה, וכך באופן עקיף משפרת את איכותה. כמו כן, הטיפול בדיקור הסיני וצמחי מרפא משפיע על עובי רירית הרחם שחשוב להשרשה של הביצית המופרית.

אחד המחקרים שעשה המון באז סביבו, הוכיח ששימוש בדיקור סיני ביום של החזרת העובר בטיפולי הפריה חוץ גופית העלה את הסיכוי להריון.

הטיפול הסיני אינו פולשני והוא אינדיבדואלי - כל אחת והטיפול שנתפר במיוחד עבורה, לכן הפוטנציאל לתופעות לוואי מאוד נמוך.

החלטתי להציג שלושה סיפורי מקרה מנסיוני הקליני, במקום לפרט את כל האבחנות ודרכי הטיפול המערביים והסיניים, שכבר הכל נכתב עליהם, אלא אם תהיה דרישה ואשמח לכתוב על כך פוסט נוסף.

אתחיל עם המטופלת הראשונה שלי בתשלום, שהיא גם המקרה הראשון של אי פריון שבו טיפלתי והצלחתי היתה גבוהה הרבה מעבר למה שציפיתי אז:

נ', בת 30, הגיעה אליי לאחר שנה של נסיונות כושלים וחודש לפני שהתכוונה להתחיל בטיפולי הפריה חוץ גופית.

נ' עברה הפלה טבעית מלווה בדימומים וכאבים קשים שהשאירה את חותמה ברמה הנפשית. בבדיקות הורמונאליות נמצא חוסר איזון (יחס הפוך של LH-FSH). נטילת איקקלומין להשראת הביוץ במהלך 3 חודשים לא הועילה. מלבד חוסר איזון זה הכל היה תקין.

טיפלתי בה בדיקור בלבד פעמיים בשבוע. בטיפול השביעי הודיעה לי נ' שבימים הקרובים, עם הוסת, היא תתחיל את הטיפול ההורמונלי המקדים להפריה חוץ גופית, אך הוסת לא הופיעה – היא היתה בהריון. טבעי לגמרי.

בהריון השני כבר לא היה לה צורך בעזרתי.

ק', בת 27, הגיעה אליי לאחר נסיון להרות במשך 10 חודשים.

התלונה העיקרית שלה היתה סטרס נפשי קיצוני שהתבטא בשלשולים, חולשה, רעב קיצוני, חוסר חשק וחוסר מוטיבציה בעיקר סביב הוסת.

הוסת של ק' היתה סדירה ללא כאבים עם זרימה חלשה יחסית. ק' סבלה מהפרשות וגינליות מרובות עם גרד שבמקביל לטיפול אצלי טיפלה בהם עם נרות פולידין.

כבר מהטיפול הראשון היה שיפור משמעותי במצבה הנפשי ואחרי הטיפול השלישי, בניגוד למצב אליו כבר התרגלה, לא הופיע אף סימפטום נפשי או פיסי לפני הוסת.

במהלך סדרת הטיפולים ק' הודיעה לי על כוונתה להתחיל בטיפולי הפריה חוץ גופית, אני המלצתי לה שתמתין עוד טיפה – שתתן לטיפול צ'אנס לפחות 3 חודשים, וכך היה.

לאחר 11 טיפולים בדיקור בלבד במשך חודשיים וחצי ק' נכנסה להריון

מ', בת 34, עם שחלות פוליציסטיות, הגיעה אליי לאחר שנה של נסיונות להרות

במהלך השנה של הנסיונות להרות היה נסיון אחד כושל בהזרעה עם טיפול הורמונלי, שני מחזורי שאיבות של ביציות ושלוש הפריות חוץ גופיות שכשלו.

שבועיים לאחר התחלת הטיפול היתה שאיבת ביציות עם החזרת עוברים מופרים שנכשלה, חודשיים לאחר מכן היתה עוד החזרת עוברים מופרים שנכשלה.

חודש לאחר תחילת הטיפול השבועי בדיקור הוספתי למ' פורמולת צמחים שמטרתה היה חיזוק של חומרים שעל פי הרפואה הסינית משפיעים על תפקוד הרחם ובמקביל הגברת התנועה של חומרים אלה בגוף. היה גם שינוי קל בתזונה.

חודש לאחר מכן, כחמישה חודשים לאחר התחלת הטיפול, להפתעתו של הרופא המטפל הרירית היתה עבה באופן משמעותי מהרגיל והיו גם הרבה זקיקים, ברור לכם שבהחזרה הבאה כבר היה הריון, נכון?


ועכשיו הגיע הזמן קצת לחייך - מצאתי ראיה לטפשת הריון, הסוף מאוד מפתיע:

4.8.11

אז למה לי וסטיבוליטיס עכשיו?


כל אישה חוותה או תחווה כאב כלשהו בזמן קיום יחסי מין, אצל 10%-15% מהנשים הכאב הוא קבוע ונקרא וולוודיניה – כאב כרוני באזור איברי המין החיצוניים של האישה (וולווה = פות).

וולוודיניה מאופיין בכאב כרוני שבדרך כלל מופיע רק באזור פתח הנרתיק (= וסטיבול) ואז הסינדרום נקרא וולוודיניה מקומית (בעבר נקרא גם וסטיבולדיניה או וסטיבוליטיס). הכאב מורגש בעיקר בזמן קיום יחסי מין, לפעמים הרגישות כ"כ גבוהה שהכאב לא מאפשר שימוש בטמפון ובמצבים קיצוניים יותר הכאב מופיע גם בלי שום מגע ועשוי להתפשט לאזורים אחרים בפות, בנרתיק ובאגן.

הכאב מתואר ע"י הסובלות ממנו כתחושת בעירה, צריבה כמו שפשוף פצע חשוף, כאב כמו של מכה כחולה, או דקירות באזור.

אחת משמונה נשים סובלת מ
וולוודיניה ובכל זאת, כמעט לא עובר שבוע מבלי שאשמע את אחד המשפטים "הגינקולוג חושב שאני משוגעת", "הייתי אצל המון רופאים ואף אחד לא יודע מה יש לי", "אני מרגישה פגומה" ועוד משפטים המתארים מצוקה נוראית, כאילו לא מספיק שכואב.

עפ"י הרפואה המערבית הגורם ל
וולוודיניה אינו ידוע. קיימים טיפולים קונבנציונליים, כמו פיזיותרפיה, ביו פידבק, משחות אנטי דלקתיות, משחות מאלחשות, טיפול סקסולוגי, אבל אלה לא תמיד מספיק יעילים.

הכאב יכול להיות ראשוני - שמאז הניסיון המיני הראשון היה כאב, או משני - כשהכאב מופיע אצל אישה שחוותה בעבר קיום יחסי מין ללא כאב ובשלב כלשהו בחייה התחילו הכאבים, בד"כ בעקבות דלקת באזור שנגרמה מפטריה, וירוס, טפיל או חיידק, אבל לא תמיד מצליחים להיפטר מהגורם או למצוא אותו תחת עדשת המיקרוסקופ והכאב, מן הסתם, לא פוסק.

כל אחת יכולה לפתח 
וולוודיניה בשלב כלשהו בחייה.

כמעט תמיד הכאב גורם לרגשות אשמה ולירידה בערך העצמי, בשל תחושת הפגימות במרכז הנשיות של הסובלות מהסינדרום, התחושה שהן לא יכולות לספק את אחד הדברים הבסיסיים בניהול מערכת יחסים זוגית והבאת ילדים לעולם. דבר שמשבש מערכות יחסים קיימות או גורם לחשש מלהתחיל אחת.

הסינדרום משבש את חייה של הסובלת ממנו ברמה הפיזית, הנפשית והאישית.

כבר בשיחת הטלפון הראשונה שלנו, אמרה לי ד"ר אברמוב, מנהלת המרפאה לטיפול מיני בבי"ח "ליס" במרכז הרפואי ת"א, שהדבר שמעניין אותה הוא למצוא דרך לעזור לבנות שסובלות מ
וולוודיניה. אז התחלתי לחקור ולבדוק את הנושא, שקיים עליו מעט מאוד מידע בספרות הסינית, ומאז טיפלתי כבר בעשרות נשים. ברוב המקרים ישנו שיפור משמעותי בכאב ובמקרים רבים היה ריפוי מוחלט.

הטיפול הסיני כולל דיקור בנקודות מרוחקות מהנרתיק (בידיים, ברגליים, קצת בבטן ולפעמים גם בראש), וברוב המקרים מלווה בלקיחת פורמולת צמחי מרפא באבקה, בטבליות או בתמצית.
גם את הטיפול הסיני רצוי לשלב עם לפחות אחד מהטיפולים הקונבנציונליים.

מה זה 
וולוודיניה על פי הרפואה הסינית?
בעיה בזרימה של צ'י, דם ו/או נוזלים של איבר הכבד. ולא, אין צורך לחפש תורם להשתלת כבד ;-) בניגוד לרפואה המערבית שמחלקת את הגוף לחלקים נפרדים, הרפואה הסינית מתייחסת לגוף כאל מערכת שלמה והדגש הוא על תפקוד ולא על חלק פיזי. איבר בגוף אינו חלק בשר נפרד, אלא איבר בעל תפקודים המשפיעים על הפן הפיזי והנפשי. ישנם 12 איברים פנימיים שנחשבים לליבת התאוריה של הרפואה הסינית, ויש בין איברים אלה מערכות יחסים שמשפיעות על כל תפקודי הגוף והנפש.
הגוף שלנו הוא סוג של מערכת צנרת מסועפת של צינורות ותעלות שזורמים בהם דם, נוזלים שונים וצ'י. הצ'י אחראי על התנועה - הוא הבסיס להכל ובלעדיו אין חיים, אי אפשר לראות אותו אבל הוא מאוד מוחשי (אותו מרגישים בזמן החדרת מחט לנקודת דיקור). הצ'י זורם בגוף מכל כיוון ולכל כיוון, ובדרכו משתנה ומשנה. גורמים נפשיים ופיזיים כמו סטרס, מחלה, תזונה, תאונה וכו' יכולים לגרום לשיבוש של הסירקולציה בגוף, שהשפעתה תתבטא בהתאם לנטייה של אותו אדם.
למה דווקא הכבד? מכיוון שחלק ממסלול תעלת הכבד עובר באזור הגניטלי, ובעיה בזרימה של התעלה יכולה לגרום להפרעות רבות באיזור וביניהן גם לכאב.

מה גורם לתחושת הכאב?
כאב תמיד קשור לזרימה לא חלקה, כפי שאומר הפתגם הסיני השימושי ביותר בקליניקה "אם יש כאב - יש תקיעות, אם אין תקיעות – אין כאב".

מה אפשר לעשות?
על ידי תשאול, התבוננות בלשון ובדיקת דופק ניתן למצוא את הסיבה שתוקעת את הזרימה בצנרת - אם הבעיה בזרימת הצ'י או הדם - יש להניע אותם, אם התקיעות היא של נוזלים (הפרשות וגינליות למשל) אז יש ליבש או לשתן אותם, אם יש גורם שמחמם - יש לקרר אותו, אם גורם שמקרר - לחמם אותו, ואם הסיבה היא מחסור של דם או צ'י - יש למלא אותם.

ברגע שהסיבה לתקיעות מתחילה להתפוגג, איתה גם הכאב שוכך ואפשר להתחיל לנשום :-)


לקריאת סיפורי המטופלות - כאן




לא הצלחתי לחשוב על שיר רלוונטי, אז בחרתי בשיר שאני אוהבת במיוחד (אבל בכל זאת אפשר למצוא בו רלוונטיות):