מאורעות הצדק החברתי שפשטו על העולם לאחרונה, גרמו גם לי לחשוב לא מעט על חופש הבחירה, ולמרות זאת, לא הצלחתי למצוא את ההקשר לרפואה הסינית ולכתוב על כך. אולי בגלל שעד סוף המאה ה-19 לא היה קיים בשפה הסינית המושג חופש הפרט.
זה לא שהסינים הם עם נטול היסטוריית שלטונות עריצים, הסיבה להעדרות המושג היא גישה פילוסופית שמתמקדת בהרמוניה של האדם עם סביבתו, כלומר כבוד כלפי הטבע והאדם, עבודת צוות ושיתוף פעולה. כך שהפרט אמור להיות מוגן מכיון שהסביבה כל הזמן דואגת לו, בעוד שהגישה הפילוסופית המערבית מתמקדת באינדיבידואל ומעודדת תחרות מול האחר, דבר שבהכרח מוליד מושג כמו חופש הפרט.
לאחר צפייה בשני סרטי תעודה שנתקלתי בהם לאחרונה ("מזון בע"מ" ו"מעגל האידיוטים"), הצלחתי סוף סוף לראות בברור את הקשר בין חופש הפרט לבין מה שאנחנו אוכלים, שותים ונושמים, ואלה כמובן, תמיד קשורים לרפואה הסינית.
הקשר הוא שהיום אין הרבה קשר - האנשים שאמורים להיות אחראים לפרט - דואגים לפרט, אבל הלא נכון. ממשלות מעודדות יצרנים חמדניים ובריוניים ליצור עוד ועוד נזקים.
אני מאוד אוהבת את הטבע, אבל לא נולדתי עם אצבעות ירוקות (אני רוצחת צמחים סדרתית), ככה שהסיכוי שאהפוך לאיכרה קלוש. וזו עובדה שבכלל לא מצערת אותי, הכפר הוא נפלא ומרגיע, אבל מבחינתי נועד רק לביקורים, ורק כל עוד קיימת האופציה להימלט לארבעה קירות שיפרידו ביני לבין החרקים. באוהל תמצאו אותי (אולי) כשיהיו לי ילדים בגיל שמבטיח שיזכרו את החוויה. אז ככה שיש לי כמה שנים להתרגל לעובדה שייתכן שיום יבוא ואמצא את עצמי באוהל.
אני עירונית ואוהבת את העיר למרות הזוהמה שבה.
הסיפור על הרומן שלי עם הציוויליזציה נועד להרגיע את הנרתעים - הפוסט הזה לא נועד להמיר את הקרניבורים לטבעונות, או להטיף לנסיגה מהעיר המזהמת. מטרת הפוסט היא לנסות להמחיש כמה קל להשיג שליטה בחיים שלנו.
אותם שני סרטים שצפיתי בהם, עוררו בי המון כעס, למרות שאני מודעת כבר שנים לכך שהאמת מכוערת. תמיד אמרתי לעצמי שככה זה רק באמריקה, אצלינו זה לא כזה נורא. אז הכעס גרם לי לבדוק. ואמנם לא הגענו לסטנדרטים האמריקאיים, אבל המצב מאוד דומה ומספיק מכוער גם כאן.
מהבדיקות שלי עושה רושם שאנחנו מפקידים את בריאותנו בידי קומץ אנשים הלוקים בשיגעון גדלות, שאצלם הביטוי לכוחנות הפך להרבה יותר מתוחכם מזה של הדיקטטורים בעולם הערבי, הם מזינים אותנו בחומרים מזיקים ומשכנעים אותנו שהם טובים, בריאים ויעשו אותנו מאושרים. ואנחנו, עדר עיזות מתוקות, בולעים בשקיקה את כל זה ומתמכרים.
תרבות האינסטנט אילפה אותנו לרדוף אחרי מטרות, כבר אין דרך, יש מרוץ מכיבוש אחד לשני. הרבה פעמים זה לא לגמרי ברור אם מדובר ברצון אישי או בהכתבה תרבותית-חברתית, הכל הופך מטושטש ואין זמן לעצור ולבדוק כי יש עוד מטרה שצריך לכבוש.
הצורך החליף את הרצון, וצורך הוא לא בחירה, אלא חוסר שליטה, שיוצר תסכולים ותחושת ריקנות, שהדרך היחידה למלא אותה היא לכבוש עוד מטרה - מעגל אינסופי.
אני מאמינה שלקיחת אחריות על הגוף שלנו היא הדרך הקלה ביותר להתחיל להשיג את השליטה ולהתחיל להבדיל בין הצורך לרצון.
גם אם לא ייעשו שינויים דרמטיים, אז לפחות הנזק יהיה במודע. זהו השלב הראשון ללקיחת אחריות, וכשהמודעות קיימת אז בהתחלה היא מציקה, אבל בהמשך היא מצילה.
כמו שאמרה גלוריה סטיינם - האמת תוציא אותך לחופשי, אבל קודם היא תוציא אותך מדעתך.
בלקיחת אחריות על הגוף אין צורך להלחם ולהיאבק. לקיחת אחריות לא נעשית כדי להגן על החלש (כמו החיות המסכנות) או להחליש את החזק.
אם כל אחד מאיתנו יכבד את הגוף שלו וידאג להכניס אליו כמה שפחות רעלים, התעשייה תאלץ לשנות את הסטנדרטים. זו מגמה שכבר מתרחשת היום - מחירי המזון הטבעי מתקרבים לאלה של המזון המתועש ותאגידים כמו מגה ושופרסל פתחו רשתות סופרמקטים טבעיים.
אז אפשר לומר שאנחנו כבר בכיוון הנכון!
אני לא אומרת שצריך עכשיו להכנס להיסטריה ולשנות את כל סדר החיים, כי הרי אצל רוב האנשים שינוי קיצוני שכזה, מהר מאוד יגרום לתסכולים קשים והתוצאה תהיה הפוכה.
אז איפה נמצא הגבול?
הגבול, כמו כל דבר בפילוסופיה הסינית הוא יחסי לאדם ולצריכה האישית שלו. רצוי להרחיב את הגבולות בהדרגה, אפשר לעשות שינוי קטן, ולאחר שמתרגלים אליו, להרחיב עוד קצת את הגבולות ולעשות עוד שינוי קטן.
הגבול גם רלוונטי לכמות המידע שכדאי לקבל בבת אחת, לכן בחרתי להסביר רק חלק מהבעיות שקיימות היום ומבלי לרדת לפרטים מיותרים. ולמי שמעוניין לדעת יותר - מצורפת רשימת קישורים למידע רלוונטי בסוף הפוסט.
איפה כדאי לשנות, למה ואיך?
1. תתחילו לקרוא תוויות!
ואני לא מתכוונת לערך הקלורי (אם המזון נספג כראוי, הגוף ידע להשתמש בו כאנרגיה, אז הערך הקלורי לא באמת משנה. רק הכמות קריטית), אלא לקריאת רשימת הרכיבים.
אם ישנה ברשימה מילה שאתם לא מכירים, ישנו סיכוי גבוה שזה לא מאכל אמיתי אלא חומר כימי שיוצר במעבדה. את החומרים האלה אף אחד לא טורח לבדוק בניסוי מסודר כפי שנעשה עם תרופות ובהרבה מקרים מגלים בדיעבד לאחר השימוש שהחומר מזיק (לדוגמה האספרטיים), בעצם הם כן עושים ניסויים - עלינו, בלי ידיעתנו.
החומרים האלה בד"כ לא מתפרקים באויר, אז אם הטבע לא יודע מה לעשות איתם - הגוף שלנו כן יידע? אז זהו, שלא. חומרים כאלה הם אלה שיוצרים שינוי גנטי, וכידוע, ככה מתחילים להתפתח תאים סרטניים (מפתיע, אבל רק 5%-10% מהסרטנים הם תורשתיים).
2. מזון מן החי - מוצרי חלב, ביצים, דגים, עוף ובשר
"זו לא הכמות אלא האיכות" הוא המשפט הכי רלוונטי למזון מן החי.
האדם המערבי נוהג להתייחס לחלבון מן החי כדבר המזין ביותר, ואם זה מזין - אז כמה שיותר יותר טוב, לא?
ממש לא.
זה מה שהרגילו אותנו לחשוב, האמת היא שכל כך הרבה חלבון עשוי להתיש את מערכת העיכול ובעקבותיה יתמוטטו מערכות אחרות.
הסינים, למשל, אוכלים כל דבר שנושם, ואני מתכוונת לכל דבר. בארוחה של הסיני הממוצע תימצא נוכחות של עוף, בשר או דג בכל שעות היממה, אבל בכמות קטנה יחסית לזו של הפחמימות והירקות באותה הארוחה, והם לא נוהגים לאכול מוצרי חלב.
מוצרי חלב
מועצת החלב ממליצה על צריכת 3 מנות חלביות ביום. הועד של מועצת החלב מונה 18 חברים, מתוכם 13 קשורים ליצרנים, מפתיע שהם הצליחו להתאפק מלהמליץ על 5 מנות ביום. טוב, זה כבר יכול להישמע לא אמין.
אם לא אוכל חלב מאיפה יהיה לי סידן?
סקרים מראים שככל שמדינה צורכת יותר מוצרי חלב, כך גם שכיחות מקרי אוסטאופורוזיס באותה המדינה עולה ולהיפך. וגם לא נמצא קשר לתורשה. אז לפי ההיגיון, כנראה שלא החלב הוא האחראי לסידן. ויש לכך הסברים שכתב עליהם המון ד"ר אריה אבני - קישורים בסוף הפוסט.
על פי הרפואה הסינית - מוצרי חלב נחשבים למחזקי צ'י, דם ונוזלים בגוף, כלומר, הם מצוינים לאנשים חלשים ורזים שסובלים גם מיובש.
אבל בל נשכח שהסינים דיברו על חלב לא מפוסטר, שהגיע היישר מעטיניה של הפרה/כבשה/עז שמטיילת באחו ומזונה היחיד הוא עשב. החלב של היום יכול להיות קשה לעיכול גם לרזים, חלשים ויבשים.
על פי הרפואה הסינית מוצרי חלב נוטים לייצר לחות וליחה בגוף, זה יכול להתבטא בהשמנת יתר, בליחה, נזלת וסינוסיטיס, אלרגיות, דלקות ופטריות וגינליות, דלקות בשלפוחית השתן, ציסטות ועוד.
אז מה כן?
להוריד כמויות ולדאוג לאיכות.
ישנה טענה שחלב עיזים, כבשים ובפאלו יותר קל לעיכול, לא מצאתי הוכחות לכך, אבל המחלבות שמייצרות מוצרים מחלב זה הן במקרים רבים גם אלה שמגדלות את הצאן והבקר, כך שבד"כ גם דואגות לאיכות טובה יותר של חייהם ומזונם מאשר במקורות הגידול התעשייתיים.
ואפשר גם למרוח טחינה וחומוס על הלחם - המון סידן!
ביצים
אותו עיקרון של הבקר. תרנגולת חופשיה היא תרנגולת רגועה שמייצרת ביצים איכותיות יותר, אמנם החלמון שלה פחות צהוב ומרשים, אבל זה רק בגלל שהוא נטול חומרים שצובעים אותו..
ולעמדת הקרניבורים - בשר, עוף ודגים
אתם לא באמת טורפים. ישנם הרבה הבדלים בין גוף האדם לזה של הטורפים. החשוב מכולם, לדעתי, הוא השוני במערכת העיכול, שלנו ארוכה משלהם בהרבה. בשר, בשל נטייתו להרקיב צריך לצאת כמה שיותר מהר מהגוף, ואם אוכלים ממנו בכמות גדולה מדי, העיכול יהיה ארוך יותר וסביר להניח שתהליך הריקבון יקרה בזמן שהוא עדיין בתוך הגוף.
דוחה, נכון? טורף אמיתי לא היה נגעל...
אז מה כן?
שוב, להוריד כמויות ולדאוג לאיכות.
פרה שטיילה באחו כל חייה וניזונה רק מעשב שהיא ליקטה בעצמה היא פרה בריאה ומאושרת, ובתור המבורגר היא תהיה יותר טעימה ועסיסית. נכון שגם מחירה יותר יקר - אז במקום לאכול 300 גרם שממילא דורשים מהגוף כמות עצומה של אנרגיה לפירוקם, תאכלו 100 גרם. הלחמנייה עליי. אני מבטיחה לכם שיהיה לכם הרבה יותר קל לתפקד לאחר מכן.
כדאי שסדר העדיפויות בבחירת החלבון גם ישתנה:
עדיף דג או ביצה על עוף, ועוף עדיף על בשר
ועדיף מנה אחת של חלבון מהחי ביום.
3. להרבות באכילת ירקות, פרות, דגנים וקטניות
אורגני, בטח שאורגני - למה? כי חומרי ההדברה נועדו להשמיד חיות קטנות, אז ההיגיון אומר שאותנו זה גם יהרוג - אבל לאט.
ואם נניח רגע להיגיון, ישנן הוכחות לקשר בין חומרים כימיקלים שונים לבין עלייה בשכיחות מקרי הסרטן. הדברה היא חומר כימיקלי, ואף אחד עדיין לא הוכיח שהיא לא מזיקה.
כן, גם אני חושבת שכרובית קטנה ב-16 ש"ח זה מוגזם, אז אותה לא אקנה במחלקה האורגנית, אבל כן אקפיד שהירקות העליים, כמו חסה, פטרוזיליה, שמיר, סלרי, בצל ירוק, נענע וכו', יהיו אורגניים, מכיון שאין להם נפח וריסוס בד"כ מגיע לכל חלק בהם. הירוק הטרי והנקי מרעלים של העליים, ידאג כבר להיפטר מהרעלים של הכרובית הלא אורגנית.
תאכלו פחמימות, הגיע הזמן להפסיק לפחד מהן. יש להן סטיגמה נוראית, בעיקר ללחם. דגנים מסייעים לספיגת חומרים רבים, משביעים מאוד ומספקים אנרגיה. על פי הרפואה הסינית הדגנים מחזקים את הטחול, מרגיעים את הנפש, משפרים זיכרון וכושר ריכוז.
צריך רק להיזהר בלבוש של הפחמימה - כשהיא מופיעה בצורת בורקס, עוגות ומאפים היא בעייתית. לחם, למשל, הוא נהדר, כשהוא עשוי משמרים טבעיים (מחמצת טבעית) ולא המתועשים, וכשמכינים אותו רק מקמח ומים, בלי תוספות מיותרות (הצצה ברשימת הרכיבים של לחם רגיל תבהיר לכם את ההבדל).
לדעתי, אין צורך להקפיד על אכילת דגנים מלאים. באף אחת מהמדינות האסייתיות בהן ביקרתי לא נתקלתי באורז מלא. ואורז הוא הלחם שלהם, ככה שאם היה אז הייתי רואה. אצל חלק גדול מהאנשים הדגנים המלאים יכולים להיות קשים לעיכול כמו בשר.
וחוץ מזה שהלא מלאים הרבה יותר טעימים...
את הסיבים הדרושים לגוף תקבלו מהירקות והפרות שתתחילו לצרוך יותר עם השינויים.
ואל תשכחו לזוז - הנעת הגוף היא חלק בלתי נפרד במסגרת הכבוד אליו. אפשר להסתפק בכמה דקות של התמתחויות כמה פעמים ביום, או בהליכה בקצב נעים פעמיים-שלוש בשבוע (לכל אלה שאין להם זמן, תוותרו על שעת צפייה בטלוויזיה, בניגוד אליה, ההליכה מביאה לסיפוק), אחרי שאלה יהפכו לשגרה, בדיוק כמו עם המזון, גם איתם תרצו להתקדם.
לקיחת אחריות משפיעה קודם כל על האינדיבידואל. זו פעולה אגואיסטית שבאפקט הדומינו תהפוך את העולם לטוב יותר - כל שינוי הכי קטן שכל אחד מאיתנו יעשה יכול לתרום לצדק החברתי העולמי - ככל שנהיה יותר נחמדים לעצמינו כך יהיה יותר קל להיות נחמדים לעולם.
קראו לי נאיבית, אבל לדעתי זה אפשרי וזה פשוט מהמם!
The Roots & John Legend - WAKE UP EVERYBODY
קישורים:
